"ניצחון!" – אוונג'ד סבנפולד בלייב פארק סיקור הופעה

(סקירה ע"י מתן Shouter יניב)
(צולם ע"י אריאל עפרון ואורית פניני)

"סבנפולד, סבנפולד, סבנפולד" וזה נמשך עוד ועוד. זה היה רוב המילים ששמעתי אתמול.
עבודה מרשימה של עשור הגיעה אל שיאה. אחרי עשרות אם לא מאות מפגשי מעריצים שמלאו את הסנטר 4 הופעות מחווה מלאות שכבר נהפכו מאוסות (למרות שנזכור לנצח את הביצוע של עידו אוזן לNightmare ואת הביצוע של לירון רפאלי לA little piece) אבל הכול השתלם ברגע בו חברות ההפקה הזיזו את השומנים של הדת'באטס לארץ.

יומן מסע מעורר השראה – Post Traumatic של מייק שינודה סיקור אלבום

 

"ליצור שירים זה משהו שתמיד היה לי קל ומהיר, לא משהו שהייתי בכלל קורה לו עבודה", אומר מייק שינודה בראיון אחד. "הדבר הקשה זה לעבוד בשיתוף. להשמיע את כל מה שיצרתי בפניו שישה חברים ולקבל מכל אחד ביקורת ואז לחזור וליצור משהו שכולנו נאהב. אני סוג של עורך את מה שיצרתי ומכניס בתוך השיר גם קצת מבראד או קצת מג'ו וזה משהו שהיה מושך הרבה יותר זמן. אבל כשעשיתי את האלבום הזה [פוסט-טראומטיק, כן.. האלבום שעליו הכתבה], הגעתי אליו ממקום מאוד אישי, לא של לינקין פארק או פורט מינור, מקום משלי. אז אמרתי שלא, אני לא רוצה הפעם לערוך את עצמי. לכן זה גם אלבום מאוד ארוך. הוא סיפור. יומן מסע שליווה אותי ממקום מאוד חשוך אל תוך האור בחזרה".

Shouter Music – הכתבה האחרונה

"I tried so hard and got so far, in the end it doesn’t even matter"

אז כמו שהגיע סופם של מוטלי קרו, מיי כרימינל רומנס, בלאק סאבת'(בקיץ), לד זפלין, קווין, כוורת, וואן דירקשיין(אפשר לחלום לא?), אז גם שאווטר מיוזיק הוא אחד הדברים הרעים שהגיע סופם. אבל חשבתם שנוציא רק הודעת תודה דפוקה בפייסבוק על כמה שהיה לנו מגניב וסיונרה לכם? לא לא לא, אתם תצטרכו לסבול אותנו עוד קצת.

לכבוד הסיום, קיבצנו בשבילכם מקבץ כמה מהמרואיינים הכי משמעותיים שהיו כאן וגם כמה חדשים שהתחשק לנו להוסיף כי הם סופר מגניבים או אפילו חברים בסליפנוט. כמו שרובכם ניחשתם, הנושא בכתבה הוא ראיונות, אבל אין לכם מושג אפילו עד כמה רחוק ניקח את הטמטום שלנו בראיונות האלה. אז בואו נתחיל.

"המחסור במטאל מדרדר את העולם" – ראיון עם מנהלי Die For Metal

כן כן בלה בלה זו לא להקה ולא חברת הפקות ולא פח זבל. אם אתה קורא את השורות האלה, אז כנראה שאו אתה או רוב חבריך נמצאים בקבוצת Die For Metal. מה שמיוחד בקבוצה הזו היא שהצליחה לאגד ולפתח קהילה כל כך מגוונת מכל הבחינות. ניתן לראות שם בתגובות ילדים בני 12 שרק התחילו לשמוע מטאליקה, סבים וסבתות שמנסים להשמיע קצת בלאק סאבת' בקבוצה, עד שאפילו חברים מלהקות גדולות כמו אורפנד לנד ודזרט הגיעו לדיונים בקבוצה. עם הרבה כבוד לסצנה, המון דיונים וויכוחים, ואינסוף מפגשים(או שהיה חמישה..לא זוכר), הקבוצה הפכה לסוג של בית של המטאל הישראלי.
בחרתי לעשות עכשיו את הראיון הזה בתור הראיון האחרון של שאווטר מיוזיק, נכון לעכשיו, מסיבה פשוטה מאוד והיא שאני תמיד אהבתי ותמיד האמנתי בקהל ובסצנה, ואני מאמין שDie For Metal זה העתיד של הסצנה. אחרי שנסגור את שאווטר מיוזיק אז האתר הבא או הדרך הבאה שייתנו מקום לסצנה תבוא לדעתי מDie For Metal.