"מחפשים את המעבר" – A Mortal's Tear של אינפי סנואו סיקור אלבום

אלבומי רוק ומטאל ישראלים, לפחות אלה שלא יצאו תחת איזה שהוא לייבל או מימון של בנק גדול, נופלים תחת 3 קטגוריות. יש את האלבומים שלהקות הקליטו במצב לא הכי משהו ואמרו תודה רבה וזרקו את האלבום לאיזו עטיפה שהייתה להם במחסן או מוותרים על העטיפה ומכרו באינטרנט. אלה אלבומים שלא משנה כמה הם טובים וכמה אתה רוצה לתמוך בהם חייבים להודות באמת- הם לא יובילו לאיזו שהיא הצלחה. יש את האלבומים שהם האומנם לא יקבלו אזכור או מחמאה ענקית על העטיפה אבל אין ספק שזה יהיה מספיק בשביל שמספר אנשים שהיו בהופעות. כמובן גם יש את האלבומים שאשכרה אי אפשר להתעלם מהם. לא משנה כמה תנסו ההשקעה שבאלבום ניכרת עד כדי כך שתרגישו רע אם לא אהבתם אותו.
בין כה וכה יש את האלבום החדש והכול כך מדובר של אינפי סנואו. האלבום שלא נכנס לאף קטגוריה, אלא פותח אחת רביעית. האלבומים המושקעים של כל להקת אינדי ישראליים מתכווצים לעומת ההשקעה שהוגשה באלבום החדש של אינפי סנואו.

האלבום נפתח באינטרו קצר וקצת מיותר לדעתי בשביל פתיחת האלבום. אולי כי אני לא חסיד גדול של אינטרואים. השיר הראשון Mindfuck נשמע כמו שיר של אורפנד לנד פוגשים את אוונסנס. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא בדיוק השיר הכי מיינסטרים והכי קל לשמיעה, מדובר בשיר שמאוד שם את הדגש על החוויה ועל הסיפור. אבל עם כל הכבוד לשירה האירופאית והמוזיקליות של אינפי, מי שעושה את השיר לדעתי הוא ללא ספק עומרי להב עם ליין פסנתר מצוין וסולו גיטרה מנצח.

אני אישית תמיד אומר שלהיות כותב שירים זה לחבר בין הטקסט לבין המוזיקה בצורה שתשמע סבילה לפחות (אני מצטער אבל כל עשרת הכותבים של קניה ווסט לא הצליחו את זה), אבל להיות כותב שירים יוצא דופן זה לגרום למוזיקה להעביר את מה שהכותב\ת הרגישה בעת הכתיבה. כמה שזה נשמע פשוט זה למען האמת לא משהו שרואים הרבה, אולי באלבומים של דרים תיאטר ביום יפה. אינפי וכל מי שהיו שותפים ביצירת האלבום הזה כאילו לקחו על עצמם לעשות את זה.

אחד השירים הטובים והחזקים של האלבום הינו הסינגל הראשון- Vanishing. למרות שמדובר בשיר שדי קל לשמיעה והוא ללא ספק מהלהיטים שבאלבום, עדיין מדובר בשיר שהוא מלודי ובו זמנית אפל להפליא. אבל מה שעוזר לשיר הוא דווקא הלחן המצוין. הפזמון הינו קטע שהייתי יכול לראות אותו מושמע ברדיו או מנוגן באצטדיונים. עם השיווק הנכון, אני מקווה שזה יכול לקרות.

אבל השיר The Flower Collector חוזר להתחכמות ולמוזיקליות שהייתה ברצועה שלפני וזה הופך אותו לאחד השירים האהובים עלי באלבום. השיר מתחיל כמו איזה סאונדטראק מאיזה סרט של וולט דיסני או רגע שקט בשר הטבעות. באיזה שהוא שלב כצפוי זה מתאזן עם שיר שנשמע בדיוק שיר של אינפי. עם אלמנטים מעולם הפולק מטאל, נוצר שיר מאוד מאוד מגוון מבחינה יצירתית.

אחד השירים הכבדים והאפלים באלבום הוא Back To The Ground. הרצועה החמישית מראה שבסך הכול זה כן אלבום מטאל ומאוד תזכיר לחלקנו קצת מהסאונד של Nightwish. למרות שאני אישית לא נמצא בין המעריצים של הלהקה הזו, אין ספק שההשפעה כאן היא של להקה שעזרה וטיפחה את אינפי והיא בולטת לטובה. כמובן שהחוויה המוזיקלית עדיין מככבת בלי שום קשר לכבדות, והלחן גאוני שוב פעם. אבל מה שתופס תאוצה הוא בעיקר גם הליריקס. אם שאר השירים היו עם ליריקס נחמד ולא כזה שווה הזכרה, כאן אפשר ליהנות לא רק מהמוזיקליות אלא אפילו רק מהקריאה של מילי השיר  (טוב למי שאוהב ליריקס במיוחד כמוני).

Black Light מתחיל כמו איזה שיר ג'ז אקוסטי עד שלפתע נשמעות הגיטרות. סך הכול שיר נחמד, אבל עדיין לא הייתי אומר שטוב כמו קודמיו. מה שחסר בשיר הזה הוא לא העוצמה המדהימה שיש בכל שירי האלבום, זה גם לא שזה נשמע שיר ששונה מהמוזיקליות שבכל השירים כאן, אבל כן חסרה כאן זהות. השיר משתנה, משתנה המון, ואני תמיד אוהב כששיר משתנה, מצדי שימו קטע של קווין ליד קטע של פנטרה (ואו זה רעיון נחמד לשיר). אבל לדעתי דבר שתמיד צריך לשמר זה את הזהות של השיר וכשזה הולך לאיבוד קצת קשה להתחבר לשיר.

כמו שאמרתי זה אלבום שקשה לעיקול, ושוב אני אגיד כמה שזה מזכיר את חווית השמיעה באלבום של דרים ת'יאטר. בסופו של דבר זה לא מפתיע שיגיעו מספר שירים עם זהות כפולה, ולפי דעתי זה גם יכול להיות די בכוונה. זו בחירה של היוצרים, אבל בכל מקרה זה לא משהו שאני אוהב שעושים.

אחד הדברים שלדעתי הרבה להקות נופלות באלבום בכורה הוא יצירת סאונד ייחודי. נכון שלפעמים כשמתרחבים על מספר סאונדים זה נשמע גם מגניב, אבל זה מוציא את הייחודיות והמקוריות של האומן. זה אולי נשמע קל אבל יש להקות שמושכות אפילו 4-5 אלבומים על למצוא את הסאונד הייחודי שלהם (מכירים את פנטרה כן?) ויש כאלה שאולי גם חיים בסרט שהם מצאו כשהם עושים בדיוק מה שמטאליקה עשו. זו תופעה שמגיעה המון בלהקות ישראליות, אפילו הטובות ביותר. רק מדי פעם אתה מוצא את Walkways או את Magor שמתחילים את הדיסקוגרפיה שלהם עם אלבום בכורה שהוא 100% הסאונד שלהם. בTo Your Loneliness אני כבר הבנתי סופית- אינפי נכנסת לרשימה של הלהקות (טוב סוג של) שמצאו את עצמם כבר באלבום הראשון.

השיר לפי דעתי היה צריך להיות הסינגל הראשון של האלבום. הוא מציג 100% את הסאונד של האלבום ואת הסטייל האפל אבל המלודי שאינפי הביאה לעצמה. זה אומר הפזמון, הלחן, הליריקס שנע בין אופטימיות לייאוש והשילוב שכולל בין השאר פולק, מטאל ואפילו ג'ז.
בשיר מתארח גם בין השאר את יוחאי דוידוף, מסולני המטאל המלודי המוצלחים שיצאו כאן. אבל האם הוא באמת נחוץ?
להביא את הזמר לשיר הזה זה כמו שמגהדת' הזמינו בזמנו את כריסטינה מLacuna Coil לA Tout La Mond, זה לא נחוץ. השירה של אינפי מצוינת גם ככה ובוא נודה בזה אנחנו שומעים את האלבום בשביל לשמוע אותה. זה לא ששיתוף פעולה בין שני זמרי הענק זה לא משהו שאני הייתי רוצה לשמוע, אבל פשוט לשיר הזה, הוא לא התאים ולדעתי אף אחד חוץ מאינפי עצמה לא היה מתאים.

תמיד יש באלבום, לא משנה כמה הוא טוב, איזה שהוא שיר מועדף. לפעמים זה בא לך בקלות(שוב, בלי שום קשר לכמה האלבום טוב), ולפעמים אתה מתלבט קשות. לא הייתה עבורי שום תחרות ברגע ששמעתי את Greed, הלהיט הבלתי מעורער של האלבום הזה. השיר הכבד והעצמתי ביותר באלבום, לא צריך 4-5 דקות כמו שאר השירים ומסתפק ב3 דקות וקצת בשביל להעביר את כל הכעס של אינפי. הליריקס כל כך זועם, הביצוע צריך לזכות בגראמי, הגיטרות גורמות לך ישר להזיז את הראש ולחפש איפה הפוגו ורגע נראה לי ששמעתי שם גראול של אינפי או משהו?
זה לא שזה שיר טוב, זה פשוט שיר שהוא כל כך טוב שהוא משאיר אותך עם פה פעור.

הרצועה העשירי, Nightmares, מכה בברזל כשהוא עדיין חם. עם קצב של ט'ראש ומטאלקור, המלודיה שעדיין נשארת, השיר הוא עוד יותר כבד ומקפיץ מהקודם. זה עדיין שומר על המוזיקליות, זה שיר נכתב הישר להופעה בלייב ו.. רגע זה דיפיילר שם?
אני מוכן להישבע שכתב זה לא ידע ולא שמע ששיתוף הפעולה הזה התרחש מתחת לאפי אבל לפתע אני חושד שהעברתי בטעות לאלבום של פריי פור נוטינג כשאני שומע את קול השאגות של הסולן.
זה שיתוף פעולה מצוין, זה לא רק התאים לשיר אלא היה חובה בשביל השיר. הקול של דיפיילר ואינפי מתאזנים בצורה מושלמת, הקול המלודי והסימפוני של אינפי משתלב עם שאגותיו הרצחניות של דיפיילר
מעבר לזה נשמע בביצוע כמה הערכה הדדית יש בין השניים וזה ניכר בדינאמיקה המאוד טובה שלהם. זה שיתוף פעולה שלדעתי צריך להיות בלפחות אלבום חדש.

A Battel Lost הוא גם שיר שמאוד אהבתי באלבום. שיר של הארדקור מטאל גות'י שאני חושב שהיה חובה לשים אחד כזה לפחות באלבום. גם כן שיר רועש, עם קצת הדגשים ,בפזמון בעיקר, על להקות הבי מטאל קלאסיות כמו Judas Priest.
Love Song הוא ההפך ממה שאתם חושבים, זה סוג של בלדת מטאל גרובית וקצבית. שוב פעם נראה השילוב של הג'ז-רוק קלאסי והמטאל שאינפי כל כך אוהבת לשים.

הריף הטוב ביותר והיחיד של האלבום שייך לשיר הסוגר Goddess Machine שהוא 100% מטאל סימפוני ומכיל קצת אלמנטים של שירה ופסנתר הלקוחים מאופרה. למרות שזה אלבום שהוא כולו אינפי, השיר הזה הוא ללא ספק שיר של עומר להב. השיר עודנו שומר על הזהות והסאונד של האלבום, כן מביא את אותם בצד קצת שונה לאלבום. ללא ספק שיר מצוין לסגירת אלבום.

אני יודע שאני אמור להמליץ על האלבום ולומר 'כל אחד חייב לשמוע את האלבום הזה' או 'אם אתה לא שומע את זה אתה לא מטאליסט, לא חכם, לא קיים'. אני מתנצל בפני היוצרים והמפיצים של האלבום אבל אני לא הולך להגיד את זה. היתרון ומה שאני אהבתי באלבום הזה הוא מדי פעם מתגלה כחיסרון גדול מבחינה מסחרית. זה אולי לא אלבום שואה או משהו, אבל זה אלבום שמאוד קשה לעיקול. גם לי אישית לקחו איזה 4-5 שמיעות של האלבום בשביל באמת להבין מה מסתתר שם. ערבוב הסגנונות והמוזיקליות שבאלבום יוצרת חוויה מוזיקלית שלא תתאים לכל אחד.

לא הייתי ממליץ על האלבום הזה לט'ראשרים שרוצים שירים מהירים ובטח לא לקוריסטים שרוצים.. טוב קור, שירים יותר פשוטים. כן טוב ברור שיש ט'ראשרים וקוריסטים שכן יאהבו את השירים, אבל בשורה התחתונה מדובר באלבום שמיועד אך ורק לאנשים שמחפשים את המוזיקה האפלה והקשוחה יותר, אלבום שמיועד לאנשים שמחפשים את המעבר.

לסיכום,
10\10
(זה אפל, זה מוזיקלי, זה אינפי סנואו)

(לא לשכוח) קישורים:

Greed-
https://www.youtube.com/watch?v=CTnvE8F7mno

Vanishing-
https://www.youtube.com/watch?v=QnFSjrdddo4

אתר הזמרת-
http://www.infyofficial.com

דף הזמרת בפייסבוק-
https://www.facebook.com/InfyOfficial?fref=ts

דף האירוע בפייסבוק-
https://www.facebook.com/events/1632587420293296/