לטוב ולרע, זאת הלהקה שלכם – VII: Sturm und Drang של לאמב אוף גוד סיקור אלבום

lamb(סקירה ע"י מתן Shouter יניב)
בין הכלא לבין פסטיבלים, לאמב אוף גוד חוזרים לאחר 3 שנים לא קלות בכלל. אחרי המעצר המגוחך ביותר של רנדי בליית', זה די היה ברור שהלהקה  תחזור בשיא המהירות לכתוב שירים על זה. ברור שסך הכול הם קיבלו תצ'יפור לא רע בכלל כשפתחו במקום הראשון במכירות האמריקאיות, אבל אין ספק שזו הייתה מכה שהלהקה לא מצליחים להתאושש ממנה כל כך מהר. עם זאת נראה כי אין אף מטאליסט שלא התגעגע ללהקה הזו. בין אם אתם אוהבים אותם ובין אם אתם לא.. רגע ברצינות יש מטאליסטים שלא מעריצים את לאמב אוף גוד? בכל מקרה, כל אחד הסתקרן מה יקרה הלאה עם הלהקה באלבום העכשווי. האם מדובר בציון דרך למעלה או מסלול שהולך להידרדר עד להתפרקות של הלהקה? בוא נראה. בכל מקרה עדיין האלבום זכה בתור האלבום עם השם הכי פחות קליט שהלהקה הוציאה אי פעם.

האלבום מתחיל כמו אלבום של לאמב אוף גוד, ריף גיטרה מצוין שמשתלב עם קול האריה של בליית', כל זה בסינגל Still Echos. נראה שלאמב אוף גוד ממשיכים עם הכיוון שהלך להם מצוין באלבום האחרון,Resolution. זה עדיין מרגיש אלבום גרוב מטאל מהודק ונותן בראש. בין כה וכה כמובן יש את הליריקס החזק שמדבר על שהותו של בליית' בכלא. אבל האם השיר מדבר על בליית' עצמו? לא, הוא מדבר על סיפורים ועל מה שראה בין הסורגים.

אבל Erase This דווקא הולך יותר לכיוון הדת'י של לאמב אוף גוד ויותר לוקח אותנו לימי Sacrament ומזכיר לי שיר קטן ונשכח בשם Walk With Me To Hell. כמובן שזו לא העתקה כמו האלבום הקודם שסיקרתי היום אבל זו עדיין הצהרה יפה לגבי הכיוון המגוון יותר של האלבום. השיר הבא גם הולך בעקבות קודמו והוא 512, הסינגל השני של האלבום. זה רחוק מלהיות הסינגל הטוב ביותר של לאמב אוף גוד והזום עליו בתור הלהיט של האלבום הוא אכן תמוהה אבל זה סך הכול סינגל טוב. השיא שלו הוא קטע גשר שטני ביותר וסולו גיטרה שמרגיש כאילו הרגע יצא מאלבום של פנטרה. מה שעד עכשיו מתפקד הכי טוב זה דווקא קטעי האאוטרו שנמצאים באלבום שמשחקים תפקיד חשוב מתמיד באלבום של לאמב אוף גוד. ככל הנראה שהאלבום הזה נועד קודם כל להופעות.

אבל עכשיו מגיע השיר שהוא ללא שום צל של ספק האנרגטי, הגאוני, המהיר והטוב ביותר באלבום הזה-Embers. הלהקה מארחת את אחד הקולות הייחודיים ביותר בעולם וזה סולן להקת דפטונס-צ'ינו מורינו. זה בדיוק מה שציפיתם משיתוף פעולה כזה ועוד יותר. לשנייה אחת אתה שומע דפטונס ולשניה אחרת אתה שומע לאמב אוף גוד. למרות שצ'ינו מתרחק שנות אור מצורת השירה האפלה האופיינית לו, נראה שלאמב אוף גוד ידעו איך לתת לצ'ינו את הבמה להתבטא. התוצאה היא שילוב גאוני בין המלודיה והתחושה הקודרת של דפטונס לבין הגרוב והאנרגיה של לאמב אוף גוד.

אנחנו מגיעים לחצי האלבום עם Footprint. בשיר הזה הלהקה מגיעה לסגנון של אחד מאלבומי המטאל החזקים ביותר שאי פעם נכתבו-Ashes Of The Wake. כן זה היה יכול לצאת מעולה אבל השיר כל כך מבולבל שקצת קשה להינות מהשמיעה בו. אין לי שום בעיה עם שירים סופר מהירים ואני לרוב גם אוהב את זה ובמיוחד בהופעות אבל עד שזה מגיע על חשבון איכות. אם הלהקה הייתה קצת מעיטה את הBPM של השיר הזה אז יכול להיות שהשיר היה משתפר, אבל בסופו של דבר המהירות כן הרסה.

והנה הגענו לשיר בעל הזום, ההייפ והרעש ביותר באלבום הזה. טה טה טה דה דה דה- Overlord, הבלדה הראשונה והיחידה שלאמב אוף גוד הוציאו נכון לימים אלו (האלבום הבא כנראה יהיה Ashes Of The Ballad). השיר מתחיל כמו שיר של גאנז אנד רוזס עם גיטרה שלקוחה הישר מרוק קלסי ושירה שמאוד מזכירה את אקסל רוז כשהוא צרוד. מי שקורא ומכיר את האתר הזה יודע שאין לי שום בעיות ללכת נגד מה שכולם חושבים ולא היו לי שום בעיות לקרוא לאלבומים של איירון מיידן זבל טהור אם הם היו ככה(לצערי הם לא). אז האם אני חושב שזו בלדה טובה? לא, אני חושב שזה שיר מצוין. קודם כל זה לא בדיוק בלדה במלוא המובן מפני שישנם קטעים שהם רחוקים מלהיות שקטים. לאמב אוף גוד חושפים שמאחורי כל הדאבל באסים של קאמבל ואדלר, הגראולים של בליית' והסולואים של מורטון, מדובר בחמישה מוזיקאים סופר מוזיקליים שכישרון זה עלבון בשבילם. הדבר שאני אישית הכי אהבתי בבלדה היא שמירת הזהות של הלהקה. למרות הקלין, למרות הגיטרה האקוסטית, אלה עדיין לאמב אוף גוד שכל מעריץ היה מזהה בלי שתאמרו לו שאלה לאמב אוף גוד.

בAnthropoid הלהקה מנסה לפצות על האטיות של הבלדה וכמו Footprint זה גם בא קצת על חשבון האיכות. העניין הוא שהשיר הזה עדיין נשאר כיפי ובעל קטעים משתנים וביצוע מצוין. ב Engage the Fear Machinזה שוב פחות עובד, בניגוד לקודמו הביצוע לא טוב מספיק בשביל לפצות על זה שמדובר בשיר מאוד מבולבל.

אז כרגיל השירים האחרונים הם קצת פחות טובים משאר האלבום. כנראה שהלהקה בכל זאת רצתה לספק את האוהדים היותר צעירים שלה ואת הצד הנותן בראש שלהם. זה רק אומר שיש מספר שירים שאפשר לדלג עליהם. בסופו של יום לאמב אוף גוד נתנו ללא ספק את האלבום המקצועי ביותר שלהם. ג'וש וילבר (שהפיק את שני האלבומים האחרונים של הלהקה) עושה עבודה מצוינת בעבודת ההפקה ומביא את האלבום בעל הסאונד הטוב ביותר ללאמב אוף גוד.

זה לא אלבום שמחדש משהו בכל סגת לאמב אוף גוד. האלבום עצמו הוא סוג של אלבום אוסף של כל מה שהלהקה עשתה עד עכשיו שזה קודם כל גרוב,דת', דת' מלודי וטיפה אלמנטים של דת'קור. לטוב ולרע, אם תאהבו את זה ואם לא תאהבו את זה, אלה הם לאמב אוף גוד, זאת הלהקה שלכם. הלהקה פשוט תוקפת כל אלבום שהגיע אליהם מכל בחינה אפשרית  ואוספת אותו לאלבום אחד. אני עדיין מרחיק את האלבום הזה מלהיות אפילו טוב כמו Warth ובטח לא מופתי כמו Ashes Of The Wake. אבל זה כן אלבום מיוחד ללא ספק אלבום מיוחד שרק מעריץ מסוגל לאהוב.

לסיכום,
10\8
(הלהקה כאן להישאר, ציון דרך למעלה)

(לא לשכוח) קישורים:

Still Echoes-
https://www.youtube.com/watch?v=OCmBWOF1A0g

Overlord-
https://www.youtube.com/watch?v=RNRsvFsY9qk

Laid To Rest (כי בא לנו)-
https://www.youtube.com/watch?v=HL9kaJZw8iw

דף הלהקה בפייסבוק (ואיך לא נתתם עדיין לייק??)-
https://www.facebook.com/lambofgod?fref=ts

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: