"אופטימיות" זה שם המשחק – Sway For A Better Day של Sintax סיקור אלבום

Sway for a better dayתבינו כבר, זה לא שירושלמים הם עם של מטורפים מיסודם, אלה פשוט סינטקס ששיגעו אותם. סינטקס זו להקה שכבר לא דרוש הסבר או הצגה כלשהי מיוחדת שלהם. מדובר בלהקה שמאז שהתארגנה בליין אפ הנגנים שלה, פשוט מופיעה ושומעים עליה בכל מקום. מהופעות מטאל מקומיות, פלייארים, הופעות הדליינרים בפסטיכאסח הירושלמי ובסאמר סטורם הצפוני, עד להופעת שם אורח בכתוביות בקליפ של איזה זמר מתאבד מעצבן אחד(לא, אין שום פרסומת סמויה..). כל פעם בעצם שראיתי או דיברתי עם אחד מחברי הלהקה שאלתי אותם "נו? מתי האלבום יוצא?" וכל פעם נאמר לי ש-"מקווים בעוד כחודש".שנה וקצת אחרי כן, האלבום סוף סוף עדיין לא יצא, אבל עדיין הורשתי לפרסם את הסקירה הזו. אז לאופטימיים, לפסימיסטים,לציניים ולירושלמים, הנה הסקירה לאלבום הבכורה המצופה של סינטקס.

האלבום נפתח באינטרו קצר וקצת מיותר עם שם מקורי- Intro 5. השיר הראשון הרשמי באלבום הוא השיר ה"אופטימי" A Sway For A Better Day. מדובר בשיר ט'ראש עצבני ובאופן מפתיע מאוד קליט. רועי אילוז מחזיר אותנו אחורה בזמן,בעזרת סולו גאוני, לעבר הזמן שבו חיה לה מפלצת הט'ראש שוורצעחיה ולהוכיח שהוא רק השתפר מאז.

אני כבר אגיד שהשיר הבא הוא השיר הטוב באלבום ושמו הוא Let's Get Mental. אני כבר זוכר אותו מהביצוע המגניב כל כך בפסטישרץ ואני זוכר בדיוק איך שהוא הפנט את ראשיהם של כל האנשים שהגיעו לגגרין. זה שיר שפשוט היה מושלם להופעה וגרסת האולפן לא מאכזבת. זה שיר שלוקח את המוטיבים הטובים ביותר שנשמעו בז'אנר ומרכז אותם בשיר אחד מקורי לחלוטין, מההופך אותו להרבה יותר מעוד שיר שגורם לך להוציא את כל העצבים. זה לא רק השיר שיהיה הדגל של הלהקה בהופעות ובכלל, אלא גם באחד השירים המקפיצים והכעסניים ביותר שנשמעו בארץ לפחות בשנתיים האחרונות.

השיר הרביעי באלבום ,שהוא גם הסינגל הראשון הנקרא Four More Years, נפתח עם ריף ממכר של למי קלר ורועי אילוז שמובילים את השיר להיות גם כן מהשירים הגדולים באלבום. בוא נגיד את האמת הכואבת יש בארץ המוני סולני ט'ראש שכל אחד מחקה יותר טוב מהשני את מטאליקה או אקסודוס. אבל לא מר יחי זקן, הוא ממש לא מסולני הט'ראש נורמאליים שמוצאים כל יום בכל מקום בארץ, הוא נותן חיים ומשמעות עמוקה כל כך למילים ה"אופטימיות" שמעניין על מה חשב כשכתב אותם. השירה הצרודה של הסולן היא לא עוד חיקוי מצוין לג'יימס הטפילד, זו שירה שעוזרת למתוח את גבולות הז'אנר של הלהקה ולהגיע למשהו שמזכיר קצת את פנטרה וגרוב מטאל קלאסי של שנות ה90.

רום גוב (יש אלבום שהוא לא משתתף בו אגב?!) שנתן לסיק איירוני קצב אלקטרוני ולמטריסייד קצב על גבול הdjnet,נותן הפעם קצב ט'ראשי קלאסי ואם בפעם אחת הוא נותן תפקיד של דייב גרהול, עכשיו הוא  אפילו מזכיר לי את עבודתו הקדושה של דייב לומברדו. הקצב שלו עושה תפקיד מרכזי מאוד בשיר Fine Line, ואם כבר דיברנו על לומברדו, לשיר יש ניחוח מאוד מרענן של סלייר. הפזמון, שפזמון זה לא הצד שנמצא הרבה באלבום הזה, מגיע קצת בהפתעה בשיר, מדובר בקטע מלחיץ ומטורף ובדומה לLets Get Mental גם כן יהיה מטורף להופעה.

The Answer הוא השיר המתחכם והגאוני ביותר באלבום. למרות שהוא שנגמר מהר מאוד, המסר שלו כל כך מורגש ומובן שהוא לא צריך כל כך הרבה זמן בשביל זה. השירה בו היא על גבול הראפ וזה קצת מזכיר את אנת'רקס ביום עצבני (נו כזה שסקוט איאן קם בבוקר ומגלה שהוא לא יכול לגדל שיער).
השיר הבא ,I Get It Now, מתנגן ואני חושב לעצמי  'רגע שמעתי כבר את השיר הזה', לוקח לי 2 שניות להבין שזה באמת Splendid Isolation, השיר הראשון ששמעתי מהלהקה שיצא כקליפ. אני אומר את זה כאן ועכשיו- לא אהבתי בכלל את Splendid Isolation, הוא היה מבלבל, לא מובן ומשגע את השכל, כמו איזה שיר בלאק מטאל מבולגן. אבל זה רק מוכיח שהלהקה פשוט עשתה שינוי רציני מאז אותו הקליפ ורק לטובה. הסוג-של-פזמון (כמו שאמרתי לסינטקס יש שנאה לפזמונים.. ולעוד הרבה דברים) ,שמאוד עצבן אותי בקליפ, עשה שינוי דרסטי והפך לריף שנשמע כאילו קפץ מאיזה שיר של בהמות'. הגראולינג והסקרינינג כמעט ועזבו לגמרי את השיר והפכו אותו לקצת פחות שיר בלאק מטאל וקצת יותר לשיר אדיר וראוי של סינטקס.

בשיר הסוגר , Up for the Physical, לרגע אחד קטן חשבתי ששמעתי את שירתו הצרודה דייב מאסטיין, אבל פשוט מסתבר שמדובר בשיר הכבד והט'ראשי ביותר באלבום. בשיר הזה הלהקה מוציאה את כל העצבים על האוזן בעזרת צרחות של הסולן, סולואים מגניבים שעומדים על גבול הדת' ובעיקר עצבים וכוח שמופעלים בשיר הסוגר. בשורות התחתונות(כי אחת לא מספיק), סינטקס יצרו בעבודה קשה אלבום כאסחיסטי ללא שבויים ויוצרים אלבום שגורם לך להזיז את הראש עד לדימום מוחי.מדובר בט'ראש שמצד אחד שמענו כבר אצל סלייר,מטאליקה ואנת'רקס ועדיין הלהקה מצליחה למתוח את הגבולות שלו להכניס שירה צרודה מעולם הגרוב, ריפים של דת' מטאל, ואפילו מקצב ברוטאלי. אבל בשורה התחתונה זה ט'ראש שלוקח את המיטב של הז'אנר ומיישם אותו על האלבום הזה.

לסיכומו של עניין, סינטקס הם סך הכול לא להקה ירושלמית, הם גם לא להקה ישראלית, הם פשוט להקה ברמה בינלאומית מכל בחינה אפשרית. מדובר בחבורה של נגנים מקצועיים ומנוסים מהשורה הראשונה במטאל הישראלי שיש להם טקסטים שמאוד בולטים באלבום וכולם מאוד מאוד "אופטימיים" ומאוד "מעוררי תקווה וכל זה" והלחן והמוזיקה מיושמים על העקרונות ה"אורה ושמחה וששון ובלה בלה" האלו.

לסיכום,
10\10 ("אופטימיות" זה שם המשחק, לפחות בשביל סינטקס, והסרט הזה נוראי דרך אגב)

Four More Years-

Sway For A Better-

אתר הלהקה-
http://www.sintaxband.com/

עמוד הלהקה בפייסבוק-
https://www.facebook.com/sintax.official?fref=ts

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: