"הכול יכול להשתפר" – ראיון עם אביחי לוי, פריאל חורש ורן ירושלמי מWalkways

walkOpenאני אתחיל את הכתבה הזו עם התוודות בשיא הכינות- וולקוואיז הם מלהקות המטאל האהובות עליי בארץ. כן אני יודע שלהגיד עליהם מטאל לא הכי מתחבר מבחינת סיבות שאתם יודעים, אני יודע, הלהקה יודעת ולא כאלה משנות למען האמת. אבל אין מה לעשות, במבחן התוצאה לWalkways יש מין סאונד ואנרגיה כזו שמיוחדת רק לה. אני זוכר בסוף 2012 שיצא הראיון של טרופר עם רן וישר הצלחתי להתמכר לסאונד הזה. ישר חשבתי לעצמי 'ואו, הלהקה הזו תגיע רחוק'. 3 שנים עברו מאז והלהקה הגיעה לוואקן. למרות שהיו לבטים לגביהם, היה אפשר לראות את ההופעה וישר להבין שאין מה לעשות והתוצאה ברורה. המקצועיות, התזוזות, הביצועים שנשמעים כמעט כמו באלבום, וכמובן הקשר המצוין שהם יוצרים עם הקהל. כל אלו שפטו שהגיע לוולקוואיז לזכות ואם שואלים אותי הדבר הזה לא ניתן ללהקה אך ורק מתוך "גזענות" של ז'אנרים, אולי בכל זאת קצת מוצדקת.
אחרי כל מה שעבר על הלהקה בשנים האלו וכמובן בזמן העבודה על האלבום השני, זה פשוט מובן מעליו שנפרסם ראיון איתם לא?
אז הזמנתי לראיות את האיש בעל אלף הלהקות-פריאל חורש, האיש והמצלמה- אביחי לוי, וכמובן האיש עם הליריקס הכי מוזר והכי גאוני-רן ירושלמי. בראיון דיברנו על וואקן, האלבום הבא והאלבום הקודם, מטאל ואלטרנטיב, דפטונס, ברווזים, אכזבות, בוץ, חלומות וכמובן כמובן פיצה.

(מרואיינים- רן ירושלמי, אביחי לוי, פריאל חורש)
(מראיין- מתן Shouter יניב)

מה קורה אתכם בימים אלו?

פריאל: בימים אלו בעיקר עובדים על חומרים חדשים. בוחנים אופציות לאלבום הבא מבחינת סאונד וארגון האלבום. עיקר העיסוק הוא כתיבה ושיווק של הלהקה.

אביחי: אנחנו כרגע עובדים על איך לצאת החוצה מחו"ל, בעצם לנצל את מה שקרה בפסטיבל וואקן. בין אם זה לקדם את הלהקה מבחינת בוקינג ובין אם מבחינת הקשרים שצברנו בוואקן. בעצם הפרס הפיזי עצמו הוא זניח לעומת הקשרים שצברנו שם, זה בתכלס. דיברנו בעצם עם הרבה להקות וקיבלנו מספר קשרים שלא היו לנו בלי זה. ועכשיו אנחנו נראה מה אנחנו יכולים להוציא מזה.

"זה משהו שאף פעם לא חוויתי" – אביחי לוי

אז איך בעצם היה לכם להופיע בפאקינג וואקן?

רן: פסיכי לחלוטין.
זה משהו שלא שוקע לך בראש שאתה באמת עשית אותו. סך הכול זו הופעה של 20 דקות אבל אנחנו עבדנו עליה במשך חודשים מבחינת חזרות, אז כשהרגע מגיע אתה כבר לא קולט שזה פאקינג קרה. עלינו על הבמה והיו איזה 5000 איש בקהל. הקהל בעצם הכי גדול שהופענו מולו וכנראה הכי גדול שנופיע מולו בתקופה הקרובה. בכל אופן הקהל היה מדהים והאווירה לא הייתה קרובה למשהו שעשינו בעבר.

אביחי: היה מטורף, זה משהו שאף פעם לא חוויתי. היה כל כך הרבה קהל שאת רובו בכלל לא הצלחתי לראות באופן ברור. היה גם מאוד קשה בהתחלה בגלל תנאי המזג האוויר. כשאתה ישן באוהל באמצע גבעה בבוץ אז מאוד קשה לשמור על הכוחות בשביל ההופעה. אבל בסופו של דבר עלינו ונתנו בראש. גם קיבלנו הרבה יותר ממה שציפינו שנקבל בפסטיבל הזה. בגלל הסגנון, לא חשבנו להתקרב למקום השני.

פריאל: אני באופן אישי הייתי עם Missing In Action באותה תחרות אז הכרתי איך זה הולך אבל בשביל שאר החבר'ה זו הייתה הפעם הראשונה ולכן הייתה מלאת התרגשות. זו הייתה חוויה ממש אינטנסיבית. ההכנות לזה היו מפרכות של 3 חזרות בשבוע. עבודה על כל רגע ורגע ב20 דקות של ההופעה. היה פסטיבל קשוח, היה גשם וקר כי ישנו באוהלים. בבחינה הזו זה כן קצת פגע במורל.

"כל האנרגיות התפוצצו שם" – פריאל חורש

שמעתי באמת שהיה בוץ טובעני שם.

פריאל: כן בוץ, וגם אתה יודע מאוד קל ליפול ולהיות חולה בזמן הזה, בעיקר לזמרים שזה לעבור מטמפ' החמה של הארץ לטמפ' של וואקן. חיכינו להופעה מאוד בסובלנות ואז כשהגיע הרגע זה היה כאשר כל האנרגיות התפוצצו שם.

זה באמת נכון שסך הכול אתם קיבלתם הרבה כבוד שם. גם הקהל היה מאוד מפרגן וגם די גדול שנשא ממש דגלים שלכם וגם כמובן קיבלתם את המקום השני והמכובד. ציפיתם לכזה כבוד בפסטיבל?

רן: האמת היא שקיווינו שנהיה מקום 16 (חח צוחק). ידענו שאנחנו נופיע בפסטיבל של מטאל, כלומר שהאנשים שם רגילים למוזיקה יותר כבדה ממה שאנחנו. אבל אני חושב שגם אם הם לא אהבו את המוזיקה הם עדיין העריכו את ההופעה למרות שזו פחות הייתה הופעה כבדה.

אביחי: אנחנו הופתענו לחלוטין למען האמת. היו לנו 2 אתגרים מאוד קשים שמאוד חששנו מהם.
הדבר הראשון הוא שהיינו שם מול להקות מדהימות. אתה יודע עשינו הרבה שיעורי בית בניסיון לראות מול מי אנחנו מתחרים אז ניסינו לראות גם את הלהקות החדשות וראינו עד כמה שיש תחרות קשה.
הדבר השני הוא שלא היינו בטוחים אנחנו כן מאמינים שאנחנו נצליח כלהקת אלטרנטיב. אנחנו כן להקת מטאל אבל גם כשזה כן מטאל זה עדיין לא המטאל הקאלסי שאנשים מדמיינים. אם תלך ברחוב ותשאל על מטאל הם לא יחשבו ישר על המטאל שאנחנו עושים. אז חשבנו שזה יקשה עלינו אבל בסופו של דבר אהבו דווקא את מה שעשינו.

פריאל: ידענו פחות או יותר מה הולך להיות מבחינת האנרגיה. אני לא יודע אם ידענו לגבי הכבוד שנקבל אבל ישר אחרי ההופעה שלנו היה דיבור חזק של השופטים וחלק מהאנשים שהיו סביבנו ישר שמו לב שמדובר במשהו ברמה יותר גבוהה. הרבה פעמים גם פנו אלינו חברים של להקות אחרות שמתחרות ואמרו שאנחנו באמת ברמה מאוד גבוהה. זה גם הרים את הביטחון אבל לא נותנים לדברים האלה להשפיע בזמן התחרות. אתה לא יכול לבוא כמנצח על ההתחלה כי אתה עלול להיות שאנן, צריך לבוא להילחם. אז מבחינתנו זה היה הראש.

"סט של 20 דקות לא ייתן לך להציג את כל הגוונים של Walkways" – אביחי לוי

בעצם בהופעה אתם גם ביצעתם שיר חדש.
למה בחרתם דווקא אותו?

רן: וואקן זו תחרות מטאל כמו שאמרתי מקודם. יחסית זה הרכב פחות כבד בתחרות הזו, אז בעצם בחרנו בשיר הזה מפני שהוא שיר יותר כבד זה שיר חדש וכבד. גם רצינו להכיר לקהל שיר חדש שלנו.

אביחי: בעצם בחרנו אותו אפילו בחצי גמר בארץ.
השיר מאוד חדש יחסית לתקופה ורצינו ישר להופיע איתו כדי לשמור ולתעד את ההתלהבות ממנו. זה גם מאוד התאים לדעתנו לסט של וואקן. סט של 20 דקות לא ייתן לך להציג את כל הגוונים של Walkways, וכן במיוחד לא של Walkways כי אנחנו להקה די מגוונת.
אז בסט של 20 דקות רצינו שיזכרו אותנו כמה שאפשר. אז בחרנו שיר שהוא יותר כבד וגם יותר נותן בראש.

בעצם הופעות במטאל בטאל השפיעו חזק על כל מי שהופיע שם עד היום לטובה וגם לרעה.

פריאל: מבחינה סטטיסטית גם הרבה להקות מתפרקות מהפסטיבל.

"מבחינתי הפרס הכי גדול זה הליכוד שצברנו" – פריאל חורש

כן אז באמת שזה יכול לצאת עוזר כמו להאמרקאלט ודה פיידינג או שזה עלול לפרק את הלהקה. איך אתם חושבים שוואקן ישפיע על המשך הדרך שלכם?

פריאל: לדעתי זה השפיע טוב ואמרתי גם כמה פעמים בעבר שזה מבחינתי הניצחון הכי גדול בתחרות. מבחינתי הפרס הכי גדול זה הליכוד שצברנו והחזרות שעשינו לקראת התחרות כי זה הצליח לפקס אותנו והפך אותנו מלהיות להקה ברמה טובה ללהקה ברמה עולמית.

אביחי: אני חושב שזו אבן דרך חשובה בשביל קריירה של להקה יחסית צעירה. כן טוב אולי יש לנו אלבום ואנחנו לא כזו להקה צעירה, אבל דריכת רגל בוואקן זה משהו מאוד חשוב. זה גם נתן לנו את התחושה שהמוזיקה שלנו יכולה להיות אוניברסלית וזה נתן לנו מוטיבציה לעבוד על זה. בכלל שלא נדבר על כמות החברים החדשים שצברנו מכל העולם וקהל חדש שקיבלנו. בעצם מה שקרה הוא שהגענו לפסטיבל לפני הזמן וניגשנו לאנשים עם סטיקרים שאנחנו מופיעים בתחרות ושיבואו לצפות. אחר כך נגשו אלינו אנשים שזיהו והתלהבו מאיתנו וזה היה מגניב.

רן: האמת שאני אהיה יותר חכם בקרוב כשנתחיל יותר לפרוח ולקבל תשובות מגורמים מחוץ לישראל. בתוך הלהקה זו הייתה חוויה משוגעת ולא משנה אם זה היה מקום ראשון או עשירי. אני משער שזה משהו שכן נשים בארון הגביעים שלנו וננופף בו מול חברות התקליטים בתקווה שהוא יעזור.

תספרו לי על האלבום החדש.

אביחי: הוא בהכנה עדיין. יש את השירים שביצענו עד עכשיו בהופעות ביחד עם עוד כמה שכתבנו. אני מקווה שנוציא את האלבום כמה שיותר מהר אבל אין הערכת זמן. יש שירים שם שאני חושב שאנשים מאוד יאהבו.

רן: אנחנו עוד מגבשים שירים ויש לנו פן יותר כבד שרוצה לצאת מצד אחד ומצד שני אנחנו רוצים יותר שירים קליטים ותופסים. יש שירים מוכרים כמו לדוגמא Despair שאנשים מכירים מההופעות בתור For Heaven's Sake. אני חושב שזה כן יהיה אלבום רחב ז'אנרים כמו האלבום הקודם, אפילו יותר קיצוני ויותר כבד ועם זאת עדיין מעודן ופזמוני.

"דחפנו את עצמנו ואת כל הרגש שאפשר" – רן ירושלמי

בכל מקרה האלבום הקודם היה משהו שהשפיע המון המון על הסצנה המקומית והביא אתכם לרמה של אחת מלהקות המטאל הכי מצליחות בישראל בכל הזמנים.
איך אתם חושבים שזה הגיע לשם?

רן: די תפסיק נוו (חח צוחק). דבר ראשון תודה רבה, אני לא יודע עד כמה אנחנו באמת מהלהקות המצליחות אבל כן אני מאוד גאה באלבום.
אנחנו די בתחילת הדרך, עדיין לא היה לנו לייבל או משהו בחוץ לארץ מלבד וואקן אבל האמת שאני ממש מתרגש בטירוף כאשר אנשים יודעים שירים נידחים באלבום בעל פה. זה מרגש בטירוף לשמוע את הקהל שר את המילים שכתבת. עוד יותר מרגש גם כאשר אתה מקבל הודעה ממישהו שאהב את האלבום ומספר איך האלבום הזה עזר לו להתגבר על תקופה קשה בחיים שלו, זה ההישג הכי גדול כאומן.
אני רוצה להאמין שזה בגלל שנקרענו על האלבום הזה בכל הכח, כמו כל להקה שקורעת את עצמה על אלבום בכורה. דחפנו את עצמנו ואת כל הרגש שאפשר לתוך האלבום.

אביחי: האלבום לדעתי מאוד מגוון. אני אישית כאחד שהצטרף ללהקה אחרי שהאלבום נכתב, לא הייתי חלק מהכתיבה ולכן אני די אובייקטיבי וחושב שזה אלבום מבריק שהחבר'ה כתבו. אלבום עם המון המון רגש ופשוט גיוון שאני מאוד אוהב. אני חושב שהוא נתן משהו שונה ממה שאנשים מכירים בארץ. זה שונה מכל ההאבי והטראש מטאל שכבר היה בארץ. מה שקרה כאן זה שהם נתנו גם פן מכסח אבל גם משהו אחר.

איך לדעתכם האלבום הבא יתעלה על האלבום הקודם?

אביחי: אני חושב שזו שאיפה של כל להקה. תמיד אתה רוצה להשיג דברים גדולים יותר. אנחנו עובדים מאוד קשה בשביל זה והכול בתקווה שגם לאלבום הבא אנשים יצליחו להתחבר.

רן: אני מקווה שזה לא יהיה עניין של להתעלות אלא עוד אלבום שאני גאה בו. אני מחפש לעשות אלבום ממש ממש טוב שוב ולא להתעלות על הקודם. האלבום יספר על חוויות חדשות שעברתי וכך יכתבו הטקסטים אחרים. זה רוקם עור וגידים אבל זה כבר יהיה ילד אחר.

מה שבעצם נתן לכם את הפוש הראשוני שלכם הם הסינגלים המעולים שהוצאתם. האם יש לכם כבר מחשבות על שירים שיהיו סינגלים באלבום הבא?

רן: אכן, יש כמה כיוונים ואחד מהם זה Despair. יש שירים שאנחנו כבר מכינים כלהיטים ואנחנו מכוונים למטרה הזו.

"האלבום הזה יהיה קרש הקפיצה העיקרי שלנו לחול" – רן ירושלמי

מה המטרה הבאה אחרי האלבום?

רן: המטרה של האלבום הזה הוא שהאלבום ישוחרר תחת לייבל וככה לצאת לטורים ולהגיע להכרה מחוץ לישראל. האלבום הזה יהיה קרש הקפיצה העיקרי שלנו לחול.

אביחי: לצאת לעולם ולהופיע כמה שאפשר. אני חושב שכולנו היינו מאוד שמחים לצאת לטור בארצות הברית ואירופה. ארה"ב זה סך הכול היעד אבל זה לא מקום טוב להתחיל כי אנחנו כן מאוד רחוקים. אבל כן היינו שמחים לצאת לטורים עם להקות גדולות.

דפטונז לא? (חח צוחק)

אביחיואו דפטונז זה חלום. אמן שכן, אני חושב שהקהל של הלהקה מאוד יתחבר אלינו.

אני מקווה שלא אכפת לכם אבל אני אקח אתכם טיפה אחורה ללהקה שנקראה אסירי התודעה.
כששיניתם את השם האם אי פעם חשבתם שזה יגיע לרמת הצלחה כזו?

רן: האמת שזו אכן הייתה המטרה שלנו כאשר שינינו את השם, אבל עדיין לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר. היו לנו חששות שאין מספיק קהל בשביל המוזיקה הזו בארץ וגם בשביל להקת מטאל אנחנו לא עושים מטאל שהוא 'מיינסטרים' ומקובל. אבל המטרה הייתה שנעשה את זה בשפה האנגלית כי רצינו להגיע לקהל רחב יותר ולא רק קהל דובר עברית.

אתם יודעים אני כנראה גם הולך לכתוב את זה בתחילת הסקירה אבל אני זוכר ששמעתי אתכם לפני איזה 3 שנים וישר אמרתי שהלהקה הזו הולכת להצליח ובגדול. אתם ללא ספק להקה יוצאת דופן וזו זכות מבחינתי לראיין אתכם.
לסיום יש לי את השאלה הכי חשובה, יש לכם מסר למעריצים?

אביחי: תודה לכל מי שעוזר תומך ומגיע להופעות, אין לכם מושג כמה שזה מה שעוזר לנו להתקדם כלהקה. אם זה לכתוב ואם לצאת לטורים, התמיכה הזו תמיד עוזרת. זה פידבקים שעוזרים ומקדמים אותנו.

פריאל: זה באמת קהל יוצא דופן ומאוד נאמן. אנחנו מודים על כל הופעה שהגעתם, על כל אלבום שקניתם, זה רק עזר לנו בהמשך הדרך.

רן: מסר לאומה(חח צוחק)-
הדבר היחיד שאני יכול לומר זה שבזכותכם יש לנו כוח להמשיך ואנחנו מתים שתשמעו את החומרים החדשים. דבר אישי- לא משנה כמה קשה בחיים, דברים משתנים. גם בתקופות הכי קיצוניות, כשאתה מרגיש הכי גרוע, הכול יכול להשתפר.

(לא לשכוח) קישורים:

Sweet Medicine-
https://www.youtube.com/watch?v=xpjNKCCsiP0

Towards The Light-
https://www.youtube.com/watch?v=xpjNKCCsiP0

Thoughts-
https://www.youtube.com/watch?v=NiJCZvJ16F4

Actions-
https://www.youtube.com/watch?v=SLlfKnf1Vf8

ההופעה המלאה בוואקן-
https://www.youtube.com/watch?v=Qq9rfrOnXUY

דף הלהקה בפייסבוק-
https://www.facebook.com/Walkways?fref=ts

walkClo

מודעות פרסומת
קטגוריות: ראיונות וכתבות | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: