"סגרו מעגל" – בון ג'ובי בישראל סיקור הופעה

bonbonיש הופעות שאתה פשוט אומר לעצמך שאתה חייב ללכת, לא משנה מה המחיר או שאתה לא תהיה בשורה הראשונה או הכי גרוע שזה בתל אביב (מעניין למה הוא לא הגיע לכרמיאל). בון ג'ובי היא אחת הלהקות (ואם תגידו לי שזה רק זמר תצפו לכיסא) הטובות ביותר שלדעתי קמו בשנות ה80. החל מהליריקס המצוין והלחן הקליט של ג'ון בון ג'ובי עצמו עד לסולואים המופתיים של ריצ'י סמבורה, בון ג'ובי סללו לעצמם מוניטין והרבה הרבה קהל שמנה כ50 אלף איש.

אז הגענו לפארק הירקון, שעבר הרבה ובו זמנית קצת מדי זמן מאז שראיתי את המקום. קצת חבל שזו גבעת המופעים הגדולה ביותר במדינה ועדיין לא בנויה בכלל להופעות ענק שהקהל יצטרך מאוד להתאמץ בשביל לראות את ג'ובי. מה שהקל על חווית הצפייה היו המסכים הצדדיים, אבל ואו איזו השקעה במסכים האלו. האיכות נראית כל כך טובה שהיה אפשר לראות כל טיפת זיעה(והייתה לא מעט) על ראשו של ג'ובי.

המופע חימום שנקבע היה לצמד גיא ויהל. אני אישית לא הכרתי את הצמד, הבנתי שהם היו משהו באיזה תוכנית ריאליטי שזה The Voise או X Factor, לא יודע אני אישית לא רואה תכניות ריאליטי.
אני הגעתי להופעה בלי דעה קדומה לטוב ולרע, אחרי הכול אני אף פעם לא אזלזל באומן מופיע וגם לא ב2 אומנים.

אז השאלה היא כמובן כיצד אני אגיב על ההופעה, בלשון המעטה- לא נפלתי בכלל. מתוך כבוד בסיסי ומתוך זה שאני בכל זאת לא רוצה לפגוע בקריירה של אף אחד, אני לא ארחיב כל כך הרבה על הופעה הזו. מה שכן אני רוצה לשאול דבר אחד- למה? למה בחרו אותם?
אני לא אומר את זה מזלזול אלא באמת מתוך שאלה. הקהל לא רצה שהם יהיו פה וגם הם לא רצו להיות פה, אז למה הם פה?

זה פשוט ברור מעליו שההופעה הזו נקבעה מתוך לחץ והבנה של 'הי בון ג'ובי בחרו בנו, אז בוא נחליק הופעה ונשיג קהל'. כנראה מישהו היה צריך לספר לכל הצוות שמאחורי הצמד שבשביל הופעה טובה צריך התלהבות, קשר בסיסי עם הקהל ובקיצור הופעה שתרגיש משהו. רואים על הצמד החביב הזה שהם רק רצו לגמור את ההופעה. אני באמת מאחל להם המון בהצלחה ואין ספק שאני מעדיף שאומנים חדשים יעלו, אבל זו הייתה הופעה שרחוקה מלמנף אותם כלפי מעלה.
מה שכן אין ספק שגם אם היו מביאים לכאן את אביב גפן או אומן גדול באמת, כולם רוצים את בון ג'ובי וכל מופע פותח לא קשור אחר יכול רק לעצבן.

אז תעזבו אתכם מההפקה, הקהל ומופע חימום, בואו נדבר על ההופעה. ב20:45 בדיוק, נכבו האורות בפארק הירקון לכבוד האינטרו שמגיע לפני That’s What The Water Made Me. פארק הירקון כולו צווח למראהו של הסולן מדלג לו מחויך עם גיטרה. שיר מצוין להופעה אבל כן קצת חבל שהלהקה בחרה לפתוח איתו מפני שכן הוא שקט יחסית.

"ישראל אני חיכיתי לזה הרבה הרבה זמן אז תראו לי מה יש לכם", אומר הסולן לפני שהוא נותן לקהל לפצוח בYou Give Love A Bad Name, אחד הלהיטים הקליטים ביותר שנוצרו בעולם הזה. זה היה ללא ספק מהביצועים הגדולים ביותר של הערב הזה. הלהקה אוהבת לנגן את השיר הזה כנראה בכל מקום וזה לא סוד שהשיר כבר נמצא בראש הסט ליסט שלהם הרבה מאוד זמן. עם כל הכבוד לביצוע של That’s What The Water Made Me, זה ללא ספק הביצוע שפתח את הערב.

אין מה לעשות, ג'ון בון ג'ובי הוא רוקסטאר, וזה לא תואר שלדעתי מגיע לכל אחד(לא קניה ווסט אתה לא רוקסטאר! מספיק להגיד לאנשים שאתה ה'רוקסטאר'! אמרתי מספיק, לא.. מספיק.. טוב די אין לי כוח אליו). אבל כן יש לו את האגו המוצדק שלו, האהבה למוזיקה, הקשר המיוחד עם הקהל וכמו שאתם מבינים אני לא מרגיש שזה קשור ללוק שלו.

אין מה לעשות לא כל להקה בסדר גודל כזה מגיעים עם אגו קטן יחסית, ההופעה שראיתי לא מזמן של קיס יכולה להעיד על כך, וזה דבר שעוזר לקשר עם הקהל. אין מה לעשות כשאתה אחרי מיליון הופעות ונאלץ להתמודד עם 50 אלף איש שנראים רחוקים שנות אור ממך, זה קשה ליצור קשר עם הקהל. הקשר נוצר לא באמצעות האגו וכמה שהשיר שלנו מגניב, כמו קיס, אלא נוצר בצניעות ובהצלחה של ג'ון לרדת ממעמדו אל הקהל. הם נותנים לקהל לשיר שורות שלמות, מפעילים טוב באמצעות פקודות של להרים את הידיים (כמו בRaise Your Hands) וכמובן כמובן הרבה משפטים צפויים ויצירתיים על כמה שהם אוהבים את ישראל וגאים בזה שהם הגיעו פעם ראשונה.

אפשר לשבח את ג'ון במשך סקירה שלמה אני בטוח, אבל אני כן חושב שצריך גם קצת להביא תשומת לב לדיוויד בריאן היהודי. ידעתי שבריאן מנגן קטעים קליטים ומצוינים על הקלידים אבל לא ידעתי עד כמה הבן אדם מוכשר בהופעות. הוא מנגן על לא אחד ולא שתיים אלא על שלושה סוגים של קלידים. כמה שכל הלהקה היו שמחים לבוא, אף אחד לא נראה מתלהב ושמח יותר מבריאן שהפגין כשרון רב בביצועים שלו.

הסט ליסט היה כרגיל כמו שאר ההופעות בטור האסיאתי שלהם, אם כי היו מספר שירים שהפתיעו לטובה כמו We Got It Going On וIn These Arms.
את הסינגל החדש, We Don’t Run, הלהקה הקדישה במיוחד לתל אביב וכנראה ככה תזכה במקום הראשון במצעדי הסינגלים של השנה. אחריו הגיע הלהיט Its My Life שקיבל ביצוע עוצמתי כמו שהשיר. פיל אקס קיבל על עצמו את תפקידו הבלתי נשכח של ריצ'י עם קולות הרקע המעולים של הגיטריסט. את Because We Can אף פעם לא אהבתי כשיר אז לא נהניתי מהביצוע שלו. ביצוע מאוד מרשים היה לSomeday Ill Be Saturday Night בגרסתו האקוסטית. אני מאוד אוהב את השיר המקורי, אבל הביצוע הזה גורם למקור להישמע כמו איזה שיר זול של להקה חסרת ניסיון לעומת הגרסה האקוסטית והכל כך מרגשת. אני אישית שונא את הביצוע הגאוני הזה רק בגלל שהוא הרס לי את השיר.

אבל הביצוע הגאוני של הערב היה של  Wanted Dead Or Alive, וכאן בא לידי ביטוי הבית ספר לקשר עם הקהל. יכול להיות שהסולן היה צרוד ויכול להיות שהלהקה זרמה פשוט אבל כמעט וחצי מהשיר היה בביצועו של הקהל וגרם לי לבדוק שוב עד כמה רועש הקול שלי. כמון שהעניין שמדובר באחד השירים הגאוניים ביותר שנכתבו בשנות השמונים רק עוזר.

אחרי ביצועים מצוינים לצמד הלהיטים של Keep The Faith וBad Medicine שקיבל גרסה שונה והרבה יותר מתאימה להופעות, הלהקה יורדת מהבמה. לא עוברות יותר מ3 דקות עד שהלהקה נראית שוב עם הדרן בן 5 שירים. קצת לפני הסוף הגיע השיר שחיכיתי לו הרבה, Have A Nice Day. זה לא השיר הטוב ביותר של הלהקה אבל זה באמת השיר המתאים ביותר להופעה חיה. הלהקה לגמרי השתגעה בשיר הזה. פיל אקס הוכיח את עצמו לגמרי כגיטריסט מצוין ללהקה אבל כנראה ככה זה כשהנעליים הרשמיות של הגיטריסט שייכות לריצ'י.

אחרי שעתיים, שעברו כמו שתי דקות, ההופעה הגיעה לשיא. ג'ון הולך לכיוון הקהל ומתחיל לשיר לו את החלק הראשון של Living On Prayer. הוא אפילו לא צריך לבקש עד ש50 אלף איש, מעריצים שרופים ומעריצים בכאילו וכאלה שהגיעו סתם, כולם ידעו וצרחו את המילים לשיר הזה. זה המשיך לביצוע מעולה של השיר שגרם לי לאהוב את השירים של ג'ובי.
"אני אחזור לכאן מתי שרק תרצו", אומר ג'ון בון ג'ובי. הלהקה יורדת לאט לאט ונרגשת מהבמה. אין ספק, הם סגרו פרק שחשוב מאוד בשביל והם נהנו. יותר מזה, ההופעה נסגרה עם המון טעם של עוד, שזה מה שמעיד על כך שההופעה הייתה מצוינת

אז עכשיו כשאמרתי למה ההופעה הייתה מצוינת אז בוא נסביר למה ההופעה לא הייתה גרועה כמו שעיתונאים ואנשים "חכמים" טענו. הטענה הראשונה היא שלא היה את Always, זה ללא ספק טענה של אנשים שלא מכירים את בון ג'ובי והכירו 4 שירים שלו ואת השיר הזה. מי שלא ידע Always הוא אולי שיר גאוני אבל שיר שקשה לג'ון לבצע אותו מבחינת שירה, ובכלל כל Slippery When Wet הוא אלבום שהשאיר את הזמר צרוד אחרי סיבוב ההופעות לקידום האלבום. לכן הם עשו קטע של לנגן את Always בסיבובי הופעות והופעות נבחרות שלצערנו לא כללו את ישראל.

טענה שנייה היא שהוא לא אמר מילים בעברית כמו 'סבבה' ו'שלום'. מה?! אני אישית חושב ההפך, ג'ון התעלם מקלישאות שנעשו כבר מיליון פעמים וכבר מזמן הפסיקו לשעשע ונתן מקום אך ורק להופעה.
טענה שלישית היא שהוא נתן יותר מדי לקהל לשיר, רגע זה נחשב רע למישהו? כנראה עדיף שלא ילכו להופעות של ברינג מי דה הוריזון.
טענה רביעית היא שהלבוש שלו היה פשוט מדי.. על זה אני כבר לא הולך להגיב.

הדבר היחיד שאני יכול לומר שהפריע לי בהופעה היה הקהל. קשה לי ממש להבין את אלו שהגיעו לשם ואהבו אולי שיר אחד של הלהקה. יותר מזה, יש אנשים שכנראה בכלל לא היו בהופעת רוק בחיים שלהם. היה אחד לידי שהודה בזה שהוא לא אוהב את הלהקה והגיע אך ורק בשביל להתחיל עם בחורות (מה?!). עם זה עוד הייתי יכול לחיות, אבל למה אחר כך אני שומע תלונות שלא ציפיתם לצפיפות? לא ציפיתם שיקפצו בהופעה? שיצרחו בהופעה?
ועוד יותר לא מובן לי למה להתעקש להיות בשורה הראשונה כשאתם לא מצפים לדברים כאלו. אבל כשאני אומר להתעקש אני מדבר על להידחף, לקלל, רק התגעגעתי לקהל האנגלי והצרפתי שבחיים לא יעשן עליך מול הפרצוף.

הקהל זה באמת הדבר היחידי שהתאכזבתי ממנו בהופעה. כל שאר הדברים בערב הזה, החל מהפקה מדוקדקת ,ולא רק יחסית לארץ, עד לאווירה מצוינת. טוב כמובן שבון ג'ובי כולם שחקו אותה ויצאו הרוקסטארים שכולם כבר יודעים שהם. השבוע, בון ג'ובי סגרו מעגל חשוב מאוד ועשו את זה בצורה הכי טובה שיש.

(לא לשכוח) קישורים:

Living On Prayer-
https://www.youtube.com/watch?v=lDK9QqIzhwk

Its My Life-
https://www.youtube.com/watch?v=vx2u5uUu3DE

You Give Love A Bad Name-
https://www.youtube.com/watch?v=KrZHPOeOxQQ

Always-
https://www.youtube.com/watch?v=lDK9QqIzhwk

קטגוריות: הופעות | תגים: , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: