"יש קאמבק, יש בולטקור אבל אין שמיעה לפני המיקס" – Venom של בולט פור מיי ולנטיין סיקור אלבום

BFMV_Venom(סקירה ע"י מתן Shouter יניב)
יש להקות שלא משנה מה אנשים יגידו עליהם, לא משנה כמה עובדות רעות עליהם יהיו נכונות, אתם עדיין לא תפסיקו לשמוע אותן. אם תחשבו על להקות כמו אוונג'ד סבנפולד, סליפנוט, ברינג מי דה הוריזון הן כולן מהלהקות השנואות ועדיין מהמצליחות בעולם. קשה לומר שזה בגלל מעריצים נאמנים (כן המעריצים של
Waking In The Fallen בלבד, כולנו שמענו עליכם) או בגלל כלי תקשורת (מי שימצא את ברינג מי דה הוריזון בMTV או גלגלצ יקבל מאיתנו מיליון כיפים מתנה) אבל הלהקות האלו עולות לראש הרשימה בפסטיבלים ובפלייליסטים מסוימים. בולט פור מיי ולנטיין הם לא רק חלק מהרשימה אלא מגדוליה, לא סתם זו להקה שקיימת רק מספר שנים וכבר יש לה שיחות על להוביל את פסטיבל דאונלואד 2016, הפסטיבל המצליח ביותר באנגליה ובין אירופה. מדובר בלהקה שהיא כמו פלאפל, חלק יקיאו מזה וחלק יצטרכו לקפוץ משמחה כל פעם שהם רואים את משפט המחץ מהסרט 'הנוקמים'. במקרה הזה אני שייך לקבוצה השנייה, וגם במקרה של בולט.

האלבום מתחיל עם V האינטרו הראשון של הלהקה מאז אלבום הבכורה,The Poison. הדבר עוזר לבולט להכריז על דבר אחד- האלבום הזה הולך להיות קאמבק למה שקרה באלבומים הקודמים. הסינגל הראשון של האלבום, No Way Out, הוא הסינגל המהיר והכבד ביותר של הלהקה מאז Scream Aim Fire. הלהקה לא סתם מתגאה בשיר הזה, הוא מסמל את כל מה שאהבנו באלבומים הקודמים. התופים מהירים והקצב לא עוצר לרגע, חוץ מבפזמון כמובן, הגיטרות של מייקל פאדג'ט ממכרות ורק בן אדם שמנגן גייטר הירו יקרא להן מאתגרות וכמובן מתיו טאק שעדיין מככב בתור אחד הקולות המקוריים ביותר מעולם המטאלקור, וגם מהיחידים למען האמת.

הצרחות של ג'ייסון ג'יימס הוחלפו בצווחות של ג'יימי מתיאס מלהקת Revoker (שלידיעתכם אלה ממש לא Revocation) ולומר את האמת, הייתי צריך להיכנס לויקיפדיה שוב פעם בשביל לדעת אם הוא בכלל עשה את הצרחות או מתיאס. מתיאס מעתיק את הצרחות אחד לאחד שזה כן מרשים באיזו שהיא צורה אבל כן קצת פוגע ביכולת שלו להיות מקורי וחדשני. כנראה שהאשמה היא על בולט עצמם שהיו צריכים לתת לבסיסט החדש להתפתח ולהביא את הפן המקורי שלו.

קריאת מלחמה מתחילה עם Army Of Noise, הסינגל הרביעי והאחרון בינתיים. יש לשיר מספר רגעים כמו הפזמון שלו (כמובן), אבל השיר כל כך מהיר ומבולבל ויש מספר חלקים שם שמרגישים מאולצים מדי בשביל שיר של בולט פור מיי ולנטיין. מסתבר שזעקות מלחמה כמו בשני השירים הקודמים עבדו טוב אז זה נמשך לשיר השלישי Worthless שהוא לדעתי הטוב ביותר עד עכשיו. עם כל הכבוד לכל המהירות והצרחות של בולט, אותי אישית בולט תמיד תפסו בטקסט. זה לא טקסט של לד זפלין אבל זה טקסט שמגיע משנאה ומהחיים. כמובן שהליריקס לא ממעיט מערכה של המוזיקה, בולט נשארים עם פזמון חזק וקטעי גיטרות קלאסיים ללהקה ואאוטרו שמוכיח למה הביצועים של הלהקה תמיד ישמעו טוב.

ברגע הזה כבר כנראה ללהקה נמאס מקריאות מלחמה כנראה אז אין שוב מצב שיהיה עוד שיר עם.. באסה יש. אבל אל דאגה השיר You Want To Start A Battle (Heres A War) הוא ללא שום צל של ספק אחד השירים הטובים ביותר של האלבום, לא, שהלהקה הוציאה אי פעם בקריירה שלה. זה שיר שהוא 100% הארדקור בולט פור מיי ולנטיין. זה האומנם רחוק מלהיות השיר הכבד ביותר באלבום אבל נמצאים בו רגעים קטעים מלודיים מבריקים ביחד שמשולבים מצוין עם הצרחות וקטעי בס של בולט.  זה שיר שכל כך כיף לשמוע שאתה כבר רואה את הקהל משתגע בהופעות ברגע שהוא שומע את ההתחלה של השיר הזה. שיר מטאל בריטי אמתי.

אבל די, זהו, מספיק. אם אני אשמע עוד שיר שמתחיל בקריאת מלחמה, אני סוגר את האלבום הזה, מעיף אותו מהחלון, מתקן אותו, רק בשביל לזרוק אותו שוב פעם מהחלון ולשמוע את ההמשך ביוטיוב. טוב אז Broken האומנם נפתח בצרחה של טאק שזה טוב מספיק אבל השיר הזה..לא. לשיר יש מספר קטעים שיותר מדי מזכירים להקות כמו לאמב אוף גוד ומטאליקה, שכלומר ואו מה קרה למקוריות של בולט? אבל טוב נו על זה אני עוד הייתי מוותר אם השיר עצמו לא היה חוזר על עצמו שוב ושוב ונשען על ריף די חלש בסך הכול.

שיר הנושא של האלבום מתגלה בתור הבלדה החדשה של הלהקה. האמת שאני אישית ממש אוהב את הבלדות של בולט. השיר האהוב עלי שלהם החודש (כן זה משתנה לפעמים) הוא All These Things I Hate, אבל בכלל הלהיטים הגדולים של הלהקה כוללים גם את שני חלקי Tears Don’t Fall וגם Hearts Burst Into Fire. בוא נודה בזה- בלדות זה צד שהלהקה יודעת איך לתפעל. זה גם מה שהדהים אותי מפני שVenom היא בלדה בעלת פוטנציאל עצום שפוספס המון. המלודיה התחילה כל כך יפה, קטע הגיטרה ההתחלתי היה כל כך טוב, הליריקס מרשים עד דמעות (לא אני לא בוכה.. אני לא בוכה.. זה רק בצל), היה כאן פוטנציאל אפילו לעקוף את Tears Don’t Fall (כן שמעתם אותי) אבל השיר פשוט חסר אנרגיה ובעל פזמון חסר נוכחות שאם הייתי שומע אותו ברדיו בלי לדעת שאלו בולט הייתי מעביר תחנה. זה לא שאני אומר שהשיר גרוע, הוא אפילו די סביר, אבל נראה לי שבולט התחילו מעולה עם השיר וזלזלו בו בהמשך.

השיר הבא הינו Dirty Little Secret, רגע מה? לא היה את השיר הזה באלבום הקודם? טוב מסתבר שלא זה דווקא שיר חדש בשם The Harder the Hearth (The Harder it Breaks). ההתחלה נשמעת דומה לשיר מהאלבוםTempre Temper באופן קצת מרגיז אבל זה לא פוגע בהמשך השיר. הצרחות של מתיאס נשמעות טיפה פחות כמו ג'יימס ויש מצב שבולט גידלו לעצמם אריה שואג רציני.

באיזה שהוא שלב האלבום מתחיל ממש אבל ממש להתחיל לחזור על עצמו. השיר Skin מסמל כבר איזו שהיא עייפות ונראה שהוא נכתב רק בשביל לסגור עוד כמה שירים לאלבום. בHell Or High Water כבר מרגישים כאילו מאט טאק מזלזל באינטליגנציה של המעריצים שלו. תמיד יש להקות שחוזרות על עצמם מבחינה מוזיקלית, אבל מבחינת ליריקה? המילים פשוט קופי פייסט No Way Out, משפטים שלמים פשוט נגזרו משיר והגיעו לשני. אם מתעלמים מהמחזוריות , מבחינה מוזיקלית זה כן שיר נחמד עם פזמון סביר אבל אני מצטער אני לא יכול לעבור על הזלזול בקהל בשתיקה.

בדיוק התחלתי להרגע ממה שקרה בHell Or High Water ולפתע הגיע אלי רמיקס של אחד השירים הטובים של בולט,Scream Aim Fire וזה רמיקס דווקא מאוד נחמד, לוקח מספר קטעים בוריאציה שונה. אבל רגע, מה? זה שוב פעם שיר חדש? תגידו אתם נורמליים? אני פשוט ישבתי והקשבתי לא מאמין לPariah שהתחיל עם בדיוק סולו התופים של Scream Aim Fire. אני מנסה לשאול את עצמי איך בולט בכלל לא ראו את זה. אין שמיעה תוך כדי מיקס או עבודה על השיר? איך אפשר שלא לשמוע את זה?!

אוקי נשימות עמוקות, כמו שהפסיכיאטר לימד אותי אחרי ההופעה של שרית חדד, זהו אני רגוע ועכשיו אני יכול לעבור לשיר האחרון באלבום Playing God. אבל מה ל*%@#?! מה זה הדבר הזה? לא שמעתם מעולם על אלבום בשם The Poision? לא די, אני לא הולך להתייחס לשיר הזה. אתם רוצים התייחסות לכו למטאל האמר יש שם אחלה של סקירות שהם הצליחו להתמודד עם זה.

בסך הכול אני יודע שהיו מספר שירים שממש עצבנו אותי, והכתבה הזו אפילו לא קרובה לתאר עד כמה, אבל עדיין יש שם את כמה מהשירים הטובים ביותר שבולט כתבו אי פעם. יש את הסינגלים שמינוס Army Of Noise ללא ספק עושים את העבודה ועוד מספר שירים שפותחים אלבום שבאמת מבטיח את אולי האלבום הכי טוב של בולט.
אבל מה קרה? כנראה החליטו שהאלבום הזה כל כך טוב שרצו לבחון אותו מול שירים מהאלבומים הקודמים שזה סבבה והכול אבל למה לשים את זה באלבום?

כמובן שאני צוחק אבל בשיא הרצינות אני חושב שבולט נלחצו מהר מהר להוציא את האלבום הזה שהם קצת שכחו מהשירים הפחות טובים שבאלבום ובשביל לא להוציא משהו גרוע הם פשוט הוציאו את השיר שהם הוציאו לפני עשור או פחות מעשור. יכול להיות שהבעיה האמתית היא לחץ מחברת התקליטים והחוטאים האמתיים אלו חברת RCA רקורדס שלא רצו שחלילה בולט יעברו את מד ה'4 שנים מהאלבום הקודם'. יכול להיות שהלהקה גם הייתה במחסום כתיבה רציני באיזה שהוא שלב. הכול יכול לקרות אבל באמת שזה לא מעניין.

בשורה התחתונה בולט לא יצרו את האלבום הכי טוב שלה וכנראה לא קרוב אפילו. זה עדיין לא האלבום הכי גרוע שלהם, אם כי ללא ספק הכי פחות מקורי. כן יש שירים מצוינים כמו You Want A Battle (Here's A War) שאני מכריז עליו בתור השיר הטוב ביותר באלבום. המעריצים האולדסקול שבינינו מאוד יאהבו את האלבום הזה, אפילו עם השירים האחרונים. יש קאמבק, יש בולטקור אבל אין שמיעה לפני המיקס.

10\7
(ועדיין לא העפתי את הדיסק מהחלון)

(לא לשכוח) קישורים:

No Way Out-

You Want A Battle (Here's A War)-

Army Of Noise-

Tears Dont Fall-

דף הלהקה בפייסבוק-
https://www.facebook.com/BulletForMyValentine?ref=ts&fref=ts

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: