"רוחות אחרית הימים" – Winds Of Apocalypse של Separation Anxiety סיקור אלבום

WindOfApocalypse(סקירה ע"י עידו Papaya ראובן)
למי שלא שמע ידע,ללהקת הדת' מטאל הישראלית Separation Anxiety יש אלבום חדש והוצאה שניה במספרה של הלהקה.
ספריישן אקזייטי היא להקת דת' מטאל מתל אביב שפועלת כאן כבר מעל 5 שנים. אני לצערי שמעתי עליהם רק בתקופה האחרונה(לפני קצת פחות משנה ראיתי אותם בלייב בפעם הראשונה). ספריישן אקזייטי עושים אולדסקול דת' מטאל עם נגיעות חדשות. כלומר לא פוסחים על קצת דברים פרוגרסיבים ומלודיים בעלי גוון מאוד מודרני, אבל עושים דת' מטאל לפי הספר. ספריישן פחות בקטע הבלאסטביטים והת'ראש,יותר כבדים ואחידים עם דאבלים, אבל עם זאת עדיין לא בנליים. האסוציאציה הראשונה שעלתה לי בהופעה הראשונה שלהם היא קארקאס בתקופת נקרוטיסיזם,על אף שלפי ההקלטות שלהם הם אינם דומים,הם יותר מלהקות הדת' מטאל עם הסולן בעל הקול האחיד והעצמתי שנע באמצע בין גראול נמוך לגבוה והריפים הם משהו בין אולדסקול נטו לגרוב מטאל. הרב גוניות בסאונד שלהם היא משהו שקשה לפספס. ועכשיו למה שהתכנסנו היום,האלבום,בואו נראה מה הלך שם. קודם כל מודה ומתוודה שמעבר להופעות של ספריישן,לא ממש התעמקתי בחומר המוקלט של הלהקה. לכן עשיתי ריענון קל על Asylum טרם שמיעת האלבום. ממה שהבנתי הלהקה לא השתנתה בז'אנר והשינוי שחל בהם הוא רק שיפור עצום בהתמקצעות,בסאונד,ברמה,בריפים ובכל האווירה הכללית. אסיילום היה מעולה ומפציץ,וסה"כ הלהקה לא השתנתה בבסיסה,עדיין בעלת אותו גוון מיוחד. האלבום נפתח בשיר Revelation of john שמתחיל בריף אקוסטי ואפל,עם אווירה של רוחות ולאחר זמן מאוד קצר הלהקה נכנסת בבום עם הדיסטורשן והפתיחה הקלאסית של הדגשי מצילות. השיר בעל ריף מרכזי גרובי וקיצבי,אך לאחר סיום כל בית יש קטע עם דאבלים מהירים על משקל איטי,חלק בסגנון מורביד אנג'ל שאני באופן אישי מאוד מסמפט. ההשקעה של הלהקה באלבום ברורה כבר מהרגע הראשון,הן מבחינת סאונד מלוטש וממוקצע והן מבחינת סולואים וקטעים מלודיים,הלהקה מילאה כל שיר בהמון קטעים ולא נחה לרגע. השיר השני Anthropocene נפתח במקצב וריף כבד ואיטי שטיפה מוריד את העוצמה של השיר הקודם אבל השירה של הסולן מוסיפה המון וייב טוב לכן זה לא נפילה,תוסיפו לזה את החלק המהיר עם מקצב הת'ראש המפציץ ומעיף את השיר קדימה. ממה שאני מבין מהטקסט(אני לא רוצה להטעות) הסולן סלבה אומר "Global warming, revolution, nuclear war" ובעצם מבינים מהטקסט שזה שיר שמדבר על המצב הנוראי כיום בעולם,אלה מסוג השירים שנמצאים כמעט בכל אלבום מטאל(דת' מטאל בפרט) ב25 שנים האחרונות ודי נותנות חותמת לכל אלבום,כי זאת צעקה מתבקשת. לאחר מכן מתחיל Dawn of the sunset באופן קיצבי,גרובי ואפל,ומפציץ. סלבה הסולן שואג את מילות השיר הראשונות וכבר אני מתחיל לקבל רושם עיקרי מספריישן. זאת להקה עם הרבה כוונות,צורת ביטוי מעולה ובעיקר מוכשרים בכתיבת ריפים וקטעים פרוגרסיביים מרשימים. החלקים של השירים שלהם שונים ומפתיעים ובעיקר נותנים לי באופן אישי השראה. לשיר Balance hierarchy חיכיתי מתחילת האלבום. לא כי הכרתי אותו או זכרתי אותו מההופעה,הוא פשוט נפתח בפתיחה מפציצה ומהירה שחיכיתי לה שקצת הייתה חסרה לי עד כה. שיר מלא סולואים,ריפים,חלקים מושקעים מאוד. יש להם המון מה לתת,האלבום לא נח לרגע,והעולם הזה כל כך צבעוני ואין סופי. הגענו עכשיו לשיר שהרבה הכירו מבעוד מועד מכיוון שיצא כסינגל טרם יציאת האלבום. שם השיר הוא Winds of apocalypse,בשיר משתתף הסולן של להקת המלודת' Prey For Nothing יותם דיפיילר. בנוסף לכך השיר הוא הSelf Titled של האלבום,ולכן הוא שיר קצר וקולע בו שם השיר נצעק המון ובעיקר בועט אותו קדימה. אלה מסוג השירים שאי אפשר שלא לאהוב אותם,וכהשיר יבוצע בלייב אי אפשר שלא לשאוג עם סלבה את שם השיר על רקע הסולו הקטן והמדהים שמלווה את הקטע. יותם דיפיילר מוסיף המון לשיר,סוג הגראול שלו שמזכיר משהו בין הסולן של אוביטיוארי לסולן של דת' מביא גוון אחר ואפל לשיר. השיר השישי Famine ממשיך את הגל של קודמיו ולא משנה הרבה מהאווירה,אבל אין צל ספק שזה שיר בנזונה(תסלחו לי על האי פוליטיקלי קורקטיות). האלבום הזה באופן כללי הרבה יותר אפל,מושקע וחזק מקודמו,יש כאן אווירה שונה והרבה יותר מלאה ומילאה לי את כל זמן ההאזנה בהאדבנג מתמשך ואייר דראמז מול המראה,אלבום ענק. וכך בזמן שאני כותב את זה ומאזין נגמר לו השיר באופן קצר וחד ומתחיל השיר הבא,Black rose שנפתח במקצב תופים וכניסה המקצב המהיר. מה הולך פה????!!! יש כאן כל כך הרבה מה להגיד שזה פשוט לשמוע את האלבום ולא להאמין,כל פרט כאן מפציץ את הראש,כל ריף מלא בדגש. פשוט שיר דת' מטאל אכזרי וחזק,מלוטש בריפים מלאים בהשקעה ווירטואוזיות מרשימה שללא ספק משאירה אותי ללא מילים, וקפיצה קטנה לאחרית הימים,ארמגדון,גוג ומגוג ומה שבניהם. השיר השביעי Gog & Magog war די ממשיך את אותו הגל של האלבום,רק שכאן בפעם הראשונה אני שם לב להדגש של סימפוניה שמוסיפה המון צבע לאלבום. הפן הסימפוני בשיר הזה נותן המון אווירה לאלבום,אני לא חושב שאי פעם הרגשתי כלכך טוב מאלבום מטאל מודרני,הכל פשוט מוגש על מגש של מקצועיות וכישרון כתיבה של שנים לאלבום אחד מושקע ברמה שאי אפשר לתאר במילים. שיר עם שם כמו Brutal clash בחיים לא יתואר באופן אסוציאטיבי כמו שהוא נשמע,פשוט פתיחה מרשימה של מלודיות עם כניסה אפלה תוך כדי דיבור של שדרנית רדיו/טלויזיה. כאן כבר הייתי שמח שיהיה לי טקסט של השיר,הייתי בחוסר וודאות לגבי משמעות השיר,מה שללא ספק בעל רושם מסקר מאוד. שיר טוב,כמו עד עכשיו,אין מה להגיד יותר,באמת. השיר Ocean of solitude באמת כבר משאיר אותי אילם לחלוטין,מה שיש לי להגיד זה שפשוט לשמוע אותו ולהבין כמה קשה לתאר את רמת הלהקה הישראלית הזאת. השיר confirmation of death הוא מסוג השירים שאני יכול לדעת שבמאה אחוז הולכים להיות להיטים בפלייליסט שלי,וללא ספק השיר האהוב עלי באלבום. יש משהו במלודיה הזאת במיין ריף,משהו בשירה,משהו במקצב ובעוצמה של השיר שעושים צמרמורת,שיר עם אמת. אני כבר עכשיו לא מבין איך לא התעניינתי בספריישן אקזייטי,יש להם המון מה לתת,המון. אנחנו עכשיו כבר בשיר אחד לפני אחרון The calm before the eternal calm שמביא משהו שונה לגמרי. פשוט מעין אינטרו או קטע מעבר אקוסטי עם כינור וגיטרה אקוסטית הרבה אווירה שנעה בין מינורית ומרגשת לבין אפלה:רגוע,מדהים,מצמרר,אלוהי..אין כבר מה להגיד,פשוט מוריד את הכובע,הכישרון הוא בלתי יאומן. ועכשיו הגענו כבר לשיר האחרון,White noise שהוא בעיקר המשך לרצועה הקודמת. סוג של שיר "לאחר הסופה" כזה,שמסיים את האלבום בצורה אימוציונאלית ואדירה. האלבום מסתיים כמעין סוף סיפור מרגש ועצוב,כאילו ללהקה יש אמירה ברורה שהאלבום צועק וכולו בכוונה אחת שאפשר לקחת לכל מקום והמאזין אפילו יכול לדמיין בעצמו. לסיכום אני נותן לאלבום הזה 10/10 בלי רגע של מחשבה או הירהור. זה היה אלבום אגדי,הרושם שלי ללהקה הזאת השתנה לגמרי,אם תשימו לב את ההבדלים בין תחילת הסקירה לסופה(כן הסקירה נכתבה תוך האזנה ראשונה לאלבום). אין לי מילים לתאר את השיבוח שמגיע ללהקה הזאת ועד כמה טעיתי בשיפוטיות הדקה שלי. יש כאן עולם שלם של אמת,לא חשבתי לרגע להפסיק את האלבום באמצע,לא הייתי מסוגל. חברים יקרים,יש לנו כאן להקה בסדר גודל לא יתואר. אני נותרתי ללא מילים ועם צמא לשמוע את האלבום בלי הפסקה. אני נותן כאן ציווי לכל אדם שקרא את הסקירה הזאת ללכת ולקנות את האלבום הזה,ללא עוררין זהו אלבום בעל משמעות גדולה במטאל הישראלי ובמיוחד כיום. קישורים: Wind Of Apocalypse- https://www.youtube.com/watch?v=_bBc8NXyDZ4 Asylum (האי פי המלא)- https://www.youtube.com/watch?v=GSlrG1XZqTE דף הלהקה בפייסבוק- https://www.facebook.com/SeparationAnxietyISR?fref=ts דף האירוע של מופע ההשקה בפייסבוק- https://www.facebook.com/events/1546493258937573/

מודעות פרסומת
קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: