"טרף שלא קל לעיכול" – The Reasoning של Prey For Nothing סיקור אלבום

Prey-For-Nothing-The-Reasoningאחח כמה שהתגעגעתי ללהקה הזו, אפילו שקשה להתלונן שעברו מיליון שנה, זה בהחלט קשה לעמוד במתח של מה יהיה באלבום הבא של פריי פור נוט'ינג,להקה שמאז הקמת האתר רציתי לסקר איזה אלבום שלהם. למרות ההבטחות של חברי הלהקה שבעוד זמן קצר יהיה אלבום, באמת שהייתי מאוד ריאלי ולא האמנתי שהלהקה תצליח בזמן של פחות מ3 שנים להוציא אלבום חדש. אבל כנגד כל הציפיות, הלהקה יצאה מחברת התקליטים שלה ובזמן קצר (יחסית ללהקה ישראלית) הצליחה לא רק לשחרר את אלבום האולפן המלא השלישי שלה אלא גם להפוך אותו למושקע ביותר שלה, בין אם מבחינת האורך ובין אם מבחינת האורח המיוחד שמתארח באלבום.
זה לא סוד שיש הרבה ציפיות מהאלבום. גם עצם העובדה שהאלבומים האחרים מעולים וגם עצם העובדה שאין הרבה להקות ישראליות שהגיעו להישג של אלבום שלישי מבלי להתפרק או להתפרק ולעשות איחוד. אז בוא נשמע מה יש לפריי פור נוט'ינג לחדש לנו בפעם השלישית.

באופן קלאסי של פריי פור נוט'ינג, האלבום נפתח בצלילי גיטרה מלודית בשיר הנושא בן ה8 דקות, The Reasoning. אחד הדברים שאני הכי אוהב בפריי פור נוט'ינג הוא שזו להקה שכל פעם מחדש מנסה להרחיב ולפתוח את מגבלות הז'אנר שלה ותמיד הם מאוד אוהבים לתת כמה תפניות מעניינות בסאונד שלה, ובשיר הפותח כבר רואים איזו תפנית הלהקה הכינה לאלבום הזה.
הסאונד הדרמטי והמוכר של הלהקה נשאר כמו תמיד, אבל עם זאת אפשר לראות שהלהקה רוצה לגעת בעוד ז'אנרים. בThe Reasoning הלהקה מרחיבה את הצד של הפרוגרסיב בלהקה וכך גם מאפשרים נגיעה קטנה בשילוב של ז'אנרים שונים כמו פאוור מטאל ודת' מטאל קלאסי.
השיר עצמו הוא מהמגוונים והמתוחכמים ביותר שהלהקה יצרה מבחינת ז'אנרים. שיא השיר הוא ללא ספק סולו הגיטרה המהפנט של יניב עבודי ששוב מוכיח את כישוריו. הוא מאוד קשוח מבחינת השמיעה שלו, ולקחו לי באמת כמה שמיעות בשביל באמת להתחבר ולהבין אותו, אבל בסך הכול זה שיר הנושא הוא בהחלט שעובד טוב.

אחריו מגיע No Hair To The Throne שהוא יותר מלודי ומאוד מזכיר לי את Violence Divine האגדי וגם מכיל גם ריפים שמזכירים את Against All Good & Evil. עם זאת אל תטעו, הוא גם שיר בסאגה החדשה שהלהקה אמצה לעצמה ואם שיר הנושא לקח את הגבולות של הז'אנר לקצה נוסף עם נגיעות של פאוור מטאל, בשיר הזה מגיע משום מקום אקורדיון שמזכיר לי אפילו פולק מטאל.. לפי דעתי, זה ללא ספק מהשירים הטובים ביותר באלבום ושיר שאומר רשמית שפריי פור נוט'ינג עשו אלבום בוגר יותר, ועצם ההשוואה ל Violence Divine מוכיחה את זה. גם הנושא שהלהקה לקחה על עצמה שהוא על הפחד מזקנה הוא לא בדיוק נושא שלהקה צעירה(ולשם שינוי אני לא מדבר כאן על הגיל) הייתה מאמצת לעצמה. זהו שיר שרק אחרי 8 שנים כלהקה הם יכלו להעיז וליצור.

השיר הבא הינו הסינגל השני של האלבום   The Devil's Words (From The Angel's Mouth) שהוא ככל הנראה הסינגל הכבד ביותר שהלהקה שחררה אי פעם. יפתח לוי שובר את התופים ברמות עוצמה מרשימות באחד הביצועים הטובים שלו. השיר הוא ללא ספק הסינגל מהאלבום, הוא מייצג את כל מה שהלהקה רצתה להעביר בכל השירים בשיר אחד.
אחריו מגיע Lost To The Flame שלרגע אחד הזכיר לי את יצירת המופת של הלהקה Chekhov's Gun.
סך הכול הוא שיר נחמד אבל הבעיה בו היא משהו שאין באחרים וזה שמרוב הרצון הטוב להעביר כמה שיותר רעיונות, לאט לאט השיר נהפך לעמוס, קצת עמוס מדי.

אחד השירים הכבדים והכיפיים ביותר באלבום הוא The Chemical Brothers. שוב מגיעה נגיעה בז'אנרים נוספים, אבל מה שמיוחד בשיר הזה הוא שהוא פשוט שיר לצווח את המילה "מטאל!" בפרצוף של המאזין ולאורך כל ה6 דקות שלו(טוב 5:55) הוא לא מפסיק לצווח את המילה הזו ובעיקר לעשות רעש. שיר מהיר וכבד שמאיים להפוך ללהיט בהופעות של הלהקה.
לא יודע אם בכוונה או לא, אבל באמת נראה לי שהלהקה סדרה את האלבום באופן שיהיה טראק אחד שהוא כבד ומהיר ויותר מזכיר דת' מטאל, זאת בעוד שהטראק שמגיע אחריו הוא לא שקט אבל הוא קצת פחות כבד וקצת יותר מתוחכם ונוגע יותר בצד הפרוגרסיב של הלהקה.

סך הכול עד עכשיו היה באמת אלבום טוב, אבל כן היה חסר לי איזה שיר שיבלוט לטובה לא משנה כמה טובים השאר. היה חסר לי איזה שיר שיבוא בהפתעה כמו פצצה אטומית כמו שקרה עם Chekhov's Gun מהאלבום הקודם וOverture The Dust שהוא לדעתי השיר הטוב ביותר של הלהקה נכון לעכשיו.
The Scale הוא ללא ספק השלישי ברשימה והשיר הטוב ביותר באלבום לפי דעתי. למה? קודם כל בגלל הליריקס הגאוני, כמובן שבגלל המלודיה שמתחברת לקטעים הכבדים יותר, הפזמון המנצח, ובעיקר הדרך הגאונית שבה הלהקה מצליחה ליצור דרמה בעזרת גיטרה.
יותם 'דיפיילר' אבני כנראה שובר כאן את הגרון במה שנשמע כביצוע של הקריירה שלו.
טוב האומנם מעמדו של Overture נשמר מבחינתי אבל The Scale הוא ללא ספק השיר שמשקף את כל האלמנטים של פריי פור נוט'ינג והשיר הגאוני והמתוחכם ביותר שהלהקה עשתה.

The Scale נגמר בקטע אקוסטי ורגוע שמכין אותנו למפלצת שהיא בטראק הבא. Wolves In Wolves' Clothing הוא שיר שאני לא ממליץ להשמיע להורים, זה לא שיר של ילדודס, זה שיר שמוקדש אך ורק למי שמוכן להתמודד עם שירים כבדים באמת, עם קטעים שנראה שנלקחו מעולם הבלאק מטאל ומז'אנר הבלאק מטאל המלודי. השיר הזה הוא אולי השיר הכבד ביותר שהלהקה שחררה אי פעם וכמו הסגן שלו ברמת הכבדות באלבום, The Chemical Brothers, יש לו סיכוי ענקי להפוך ללהיט בהופעות.

פתאום אני שומע צלילי סולו גיטרה איטיים ורגע רגע מאיפה אני מכיר את הסולו גיטרה הזה.. אני חושב ששמעתי אותו לפני איזה שנה בערך, והנה אני מבין שהגענו לסינגל הרשמי של האלבום שעליו בוסס אי פי שלם, Scared Evolution. השיר הוא ללא ספק הלהיט הקליט באלבום (וזה כי טוב אין באלבום הזה ממש להיטים קליטים). אני יודע שזה כבר שיר שהוא לא רק מוכר ושמעתי אותו הרבה אלא גם שיר שסקרנו לפני שנה, אבל אחרי שאני שומע את האלבום אני מתחיל להבין אותו יותר. השיר הוא מין גשר שמקשר בין התקופה של Against All Good & Evil לבין התקופה העכשווית בין The Reasoning. כמו שאמרתי, זה שיר שכבר סוקר באתר ולכן אני לא ארחיב עליו יתר על המידה.

השיר הבא הוא השיר ה"שמח" Faith In Humanity- Destroyed שכחלק מהסדר הוא גם כן שיר כבד, וגם מכיל קצת קטעי פאוור מטאל שמתערבבים יפה עם הפזמון האפי שמזכיר לי קצת את אורפנד לנד. בהחלט יש בשיר כמה קטעים טובים אבל הבעיה בו היא שהוא קצת מבולגן מדי ובדומה ל Lost To The Flame, גם הוא קצת סובל מעומס יתר.

והנה מגיע השיר שסביבו נוצר באז עצום שהוא לא רק מהשירים הטובים באלבום אלא גם אחד השירים הטובים ביותר שהלהקה שחררה אי פעם והיא הבלדה הראשונה שהלהקה כתבה בכל 8 שנות פעילותיה ושמה Shrouded Haven שמיותר להגיד שהיא מארחת את פאביו ליאונה מרפסודי.
אני חייב לומר שאני לא בדיוק חשבתי שהשילוב בין הלהקה לליאונה יהיה מתאים, אבל סך הכול ליאונה עושה טוב את העבודה, הוא מגיע לטונים ולמעברי קולות שרק זמר שמתמחה בפאוור מטאל יכול להבין.
אבל אם כל הכבוד לסולן האורח, מי שעושים את השיר זה כמובן הלהקה המדוברת. נשמע שכל חברי הלהקה השקיעו המון מחשבה ותכנון בבלדה הראשונה שלהם כי טוב אם כבר לעשות צריך לעשות באמת. בלדה זה בהחלט משהו שמתאים לסאונד הדרמטי של פריי פור נוט'ינג ואני אעיז להוסיף שזה לא רק מהשירים הטובים של הלהקה אלא התוצאה של ההתפתחות של כל מה שקרה מ2006 וכל התהליך הזה של פריי פור נוט'ינג. הבלדה משחקת תפקיד מצוין באלבום ואני מאוד מקווה שהלהקה תמשיך לכתוב בלדות כמו אלו.

אז במקרה במקרה פריי פור נוט'ינג בחרו לעשות בשיר הסוגר של האלבום קאבר לאחד השירים האהובים עליי של Death שנקרא Mentally Blind. פריי פור נוט'ינג מאוד אוהבים לעשות קאברים, ובנוסף הם גם מאוד אוהבים לתת להם את הפן שלהם. זה משהו שבדרך כלל אני מאוד אוהב בקאברים שלהם אבל כאן זה כבר עבר איזה שהוא גבול. אולי אני קצת פחות אובייקטיבי, הקאבר הזה הוא ממש משהו מיותר שלדעתי לא היה בכלל צריך להיכלל באלבום. הניסיון להפוך את השיר המהיר והכיפי של דת' לשיר יותר מלודי שיותר נוגע בעולם הפרוגרסיב נכשל מבחינתי, אז תסלחו לי אבל אני לא בדיוק מהחובבים של הקאבר הזה בכלל.

בריאיון שקראתי שהיה ללד זפלין איפה שהוא בתחילת שנות ה70, ג'ימי פייג' אמר שאלבום שלישי אמור להיות האלבום האישי והחשוב ביותר של הלהקה מבחינה אישית ורגשית, אבל בשורה התחתונה לדבריו אלבום שלישי הוא המבחן החשוב ביותר של הלהקה. ברור שיש על זה מגוון של דעות אבל אין ספק שלפחות חלק מדבריו של הגיטריסט האגדי מתקיימים טוב באלבום הזה. האלבום הוא בהחלט האישי והחשוב ביותר ללהקה מבחינה אישית ורגשית.
בעוד שהאלבומים האחרים מדברים בעיקר על נושאים אשר קשורים לביקורת ולחברה ולסביבה, האלבום הזה מתייחס גם לנושאים אישיים יותר כמו המצב במזרח התיכון הפחד מזקנה ב No Hair To The Throneאו Lost To The Flame אשר מדבר על שריפה שגילה סולן הלהקה בביתו.

זהו האלבום הראשון שהלהקה מפיקה לבד, והלהקה נהנית מהחופש בכך שהם בוחנים לא רק את מגבלות הז'אנר(שזה משהו שכנראה אופייני לכל אלבום חדש של הלהקה) אלא גם את היכולות שלהם כנגנים וכיוצרים.
ההפקה של חברי הלהקה היא לא מדויקת או ממוקססת כמו אלבומים שהופקו ע"י מפיקים מקצועיים, אבל זה מחיר קטן לעומת החופש שהלהקה מקבלת בעבודה שלה.

בשורה התחתונה, הלהקה מכירה לבסיס המעריצים הנאמן שלה מחדש את השם פריי פור נוט'ינג. ביחס לקודמיו המצוינים, קשה לומר שהוא הטוב ביותר של הלהקה, אבל זה גם לא אומר שזה אלבום שהוא לא פחות ממצוין. אפילו בלי מפיק, הלהקה השקיעה באלבום הזה המון מבחינה מוזיקלית ומבחינת עבודה על שירים יותר מכל אלבום אחר. סך הכול, The Reasoning הוא לא אלבום שקל לעיכול וקל לשמיעה, טוב כמו כל אלבום של פריי פור נוט'ינג, אבל הוא נותן למאזין לקחת צעד אחד קדימה מבחינת חשיבה ומורכבות, את חלק מהשירים אנשים יצטרכו לשמוע מספר פעמים בשביל להבין אותם באמת. כמו כל אלבום של הטורפים, גם זה לא טרף שקל לעיכול, אבל כשאתה מעכל אותו, אתה מתמכר.

לסיכום,
10\9.5
(טרף לא קל לעיכול אבל קל להתמכרות)

(לא לשכוח) דברים ברשת:

The Devil's Words-
https://www.youtube.com/watch?v=QSUzwXq7rMw

האלבום המלא לשמיעה-

My Final Relapse (סתם כי בא לנו)-
http://www.youtube.com/watch?v=0OJAH0480eM

Chekhov's Gun –
http://www.youtube.com/watch?v=axWxcA65jaI

האתר הרשמי (דרכו אפשר להוריד את האלבומים)-
http://www.preyfornothing.com/

עמוד הלהקה בפייסבוק-
http://www.facebook.com/preyfornothing?fref=ts

הריאיון עם סולן הלהקה יותם 'דיפיילר' אבני-
https://shoutermusic.wordpress.com/2014/12/22/prey/

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: