״למה למי יש בעיה עם דום ודת׳?״ – Dirges Of Elysium של Incantation סיקור אלבום

inst(סקירה ע"י מיכאל Sabbot גרנות)
עוד להקה שאני מעריץ מלא זמן ויוצא לי לכתוב עליהם סקירה, המאסטרים האמריקאים הותיקים של הדת׳ מטאל חוזרים באלבום תשיעי ומעולה, מאז 89׳ הלהקה הביאה רק אלבומי מופת.
הלהקה שיכלה לשלב גם את הדת׳ המזעזע (בקטע טוב) והאולדסקולי המוכר, וגם את הדום האיטי יותר. פה יש 50 דקות של שירי דת׳ מטאל איכותי, אז הנה קצת על האלבום.

השיר שפותח אותו נקרא על שם הtitle של האלבום, dirges of Elysium, עם פתיחה ארוכה ואיטית שקצת חזרה על עצמה, וברגע שקט פתאומי נכנס ריף מפוצץ ביחד עם הגראול הכבד מאוד של ג׳ון מקנטי האגדי. מצליח להכניס את השיר לאווירה הכי מרסקת שיש, אתה דופק ת׳ראש בקיר כמו בכל האלבומים שלהם.
על השיר השני באלבום שנקרא debauchery אין ממש מה להגיד. עוד קלאסיקה מצוינת מבית אינקנטיישן עם כל התסמינים. שיר שבנוי מעולה. הדינמיקה בלהקה הזאת רק משתפרת בין אלבום לאלבום, רואים שיש להם את אותו ראש, הכי יעניין אותי לדעת מה תהליך הכתיבה אצלהם, כי כאלו יצירות מופת יוצאות רק מחברי להקה עם המוחות היצרתיים ביותר, כל הכישרון מנותב לשיר אחד. מושלם.
השיר השלישי שנקרא bastion of a plagued soul נפתח באגרסיביות ובמהירות עם בלאסטים מטורפים וגראול שאי אפשר להבין ממנו כלום (כמו שצריך) ואז בא ריף קצת בלאקי ולוקח את השיר לכיוון אפל ומשם לכיוון גרובי יותר, שיר שפשוט משחק עם כל סגנונות המטאל והכתיבה משהו חדש מאוד לאינקנטיישן, שאי אפשר לראות בשאר האלבומים אבל מה שכן חידושים ניתן לראות בכל אלבום בפני עצמו.
השיר הרביעי עם הפתיחה האיטית יחסית נקרא carrion prophecy, נהיה רק איטי ואיטי במשך כך השיר, משהו סטייל novembers doom, מעין דום איטי משהו שמאפיין את אינקנטיישן ברוב האלבומים, עד שבא ריף מהיר יותר ואליו מצטרפים בלאסטים והשיר נהיה מפוצץ, הדום לא שיעמם לרגע ומהבלאסט ביט הראשון הוא בכלל מעולה.
הריפים המואטים והמרושעים נמצאים בעיקר בשיר החמישי באלבום שנקרא from a glaciate womb ומראה את הלהקה הותיקה בשיא שלה ומבליט את היכולות שלה פשוט לתת לקהל שלה את כל מה שטוב בהם בשיר פשוט וארוך אחד, טיפה חזר על עצמו אך לא איבדתי עניין.
השיר שיכולתי לשמוע בו את העבודה המעולה שעשה צ׳אק שרווד, אחד הבסיסט הגדולים בעולם הדת׳, זה השיר charnel grounds אחד השירים הקצרים והמעולים באלבום, האיכות המעולה היא בזכות Dan swano המפיק הענק משבדיה שהפיק אלבומים ללהקות כמו dissection, novembers doom, opeth, therion ועוד.
עוד שיר בעל ריפים גאוניים ומהירים זהו impalement of divinity, שיר שמההתחלה עד הסוף ממשיך להיות מהיר ומרסק, מבליט ביותר את העבודה הקשה שההרכב הזה עושה ביחד כדי להגיע לשירים כאלו. ללא ספק השיר האהוב עליי באלבום, תזכרו את השם הזה.
השיר dominant ethos מתחיל בריף איטי ובנאלי, יש שיגידו משעמם מעט.
אך כשאלכס הופך אותו למהיר יותר ונותן את אפקט הבלאק מטאל בריף, השיר נהיה מעניין יותר, כך מסתכם כל השיר בין מהיריות ושיפורים, לדעתי לא הכי טוב באלבום, אבל הסולו בו היה לגמרי אגדי.
אז הגענו לשיר האחרון, הארוך והמייגע של האלבום – Elysium (eternity is nigh) באמת שנייה, 16 וחצי דקות שיר כוסרבאק, למי יש זין לזה?
אם כבר מדברים על השיר, ישר הוא נפתח בריף דום איטי וכואב ובגראולים עמוקים, בקצב הזה ממשיך רוב השיר, יכולתי כבר ללכת לישון מרוב שזה חזר על עצמו, קצת איכזב אותי בתור שיר סיום, לדעתי לשים את שני השירים האחרונים באלבום איפה שהם זה איבד בי עניין בסוף האלבום לעומת שאר האלבום שהיה כתוב מעולה.
בסה״כ, אינקנטיישן הביאו פה עוד קלאסיקת דת׳ מטאל בלתי נשכחת ביותר. משולבת בדום מטאל וגם בבלאסטים וריפים מכסחים, שמתי לב שאני כותב רק על אלבומי דת׳ אולדסקול צריך כבר להרחיב את הז׳אנרים, אבל אני נאמן לסגנון המעולה הזה, הם להקה שהוכיחה לי למה אני צריך לשמוע כל אלבום שלהם ושל שאר חברי האולדסקול דת׳.
ציון:
9/10
(אלבום מצוין וטוב מקודמיו, היו לו קטעים שחזר על עצמו)
קישורים:

 

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: