"שכולם יישארו נאמנים לעצמם" – ריאיון עם ליאור שטיין ופדה טייץ' מSwitchblade

זSwitch1ה לא סוד שלאחרונה בארץ צצות להן הרבה להקות שחבריהן גדלו על האבי מטאל ומחליטים להוציא אלבומים של הז'אנר הוותיק. Switchblade היא להקה שנושאת את השם הזה מ2005, אבל הרכב הלהקה השתנה לגמרי מאז. הלהקה שהוקמה בחיפה התגבשה לה יותר כהרכב מגובש ב2010, גיבשה לעצמה סאונד של האבי מטאל ,שבניגוד להרבה להקות, לא מועתק הישר משנות ה80 שהשפיעו עליהם כל כך. לאחרונה הלהקה שחררה את אלבום הבכורה שלה שנקרא Heavy Weapons ומדגיש כמה שHeavy metal will never die (משפט שגם ייאמר בהמשך הריאיון). אז הזמנו מהלהקה את פדה טייץ' וליאור שטיין בשביל לדבר על האלבום הזה,האלבום הבא, ההופעה עם Iced Earth, המצב של ההאבי מטאל בארץ לדעת הלהקה,יום הולדתו של ברוס דיקנסון ועל אם קיימת אפשרות שהלהקה אי פעם תנגן גראנג'.

(מרואיינים: ליאור שטיין ופדה טייץ')
(מראיין: מתן Shouter יניב)

הי פדה וליאור,
תספרו לי על האלבום החדש שלכם

פדה:האלבום כבר לא כזה חדש הוא יצא בנובמבר, שנה שעברה. בינתיים קיבלנו באזור ה50+ ביקורות, בעיקר נלהבות ביותר רוב. אנשים קיבלו את האלבום באמת בצורה יפה.
ליאור: לגבי הקידום שלו, השתדלנו לעשות אותו כמה שיותר מוקדם, לפני שהוא יצא, זה התנהל בצורה מאוד מסודרת. העלנו את כל האלבום והוצאנו לכל אתר ואתר בצורה מסודרת. הגיעו הרבה תוצאות ויחסית האלבום הזה קיבל הרבה ביקורות טובות גם ביחס ללהקות האחרות שאיתנו בלייבל שקיבלו אולי 5-7 ואנחנו קיבלנו רשימה ענקית. אנחנו מרוצים, ירינו לכל הכיוונים ועכשיו אנחנו יודעים לאן הולכים עם האלבום השני.

רגע, רגע, אפשר לשאול על האלבום השני כבר?

פדה: בטח שאפשר. התחלנו בינתיים עם 2 שירים, זה הולך להיות אלבום קונספט. פרטים על מי ומה נודיע בהמשך. אפשר לציין שהוא הולך להיות יותר כבד מהאלבום הראשון. זה עדיין טיון גייטר והאבי מטאל טהור אבל טיפה יותר מעניין מבחינת ההרמוניות וטיפה יותר מורכב קצבית, טיפה יותר שינויים. פחות השפעה ממיידן ויותר מIced Earth ולהקות כמו Queensryche,שזו אחת ההשפעות הכי גדולות עליי.
העניין של הפרוגרסיב ייכנס. לא ברמה של דרים ת'יאטר, אבל יהיו מעברים יותר מעניינים ובנייה מורכבת של השירים.

"אם אני הייתי שם הייתי מעלה את זה יותר" - פדה טייץ'

"אם אני הייתי שם הייתי מעלה את זה יותר" – פדה טייץ'

באמת תכף נדבר על Iced Earth אבל בוא נחזור קצת לאלבום.
בעצם קמתם כלהקה כבר ב2005 וזה אומר שיש לכם כבר ניסיון בלהקה, איך כל זה שצברתם עד עכשיו השפיע על האלבום?

פדה: זהו שהלהקה קמה ב2005 ואני ומשה הצטרפנו ב2010. היינו אז גם עם סשה, המקים והמלך של Winterhorde (חח צוחק) ועם עוד גיטריסט בשם יורי. יורי עזב וגם סשה עזב באמצע אבל חזר בשביל להקליט איתנו את האלבום ואז שוב עזב. אבל את האמת שמבחינתי לפחות הלהקה קמה ב2010. אני מכיר את ליאור הרבה שנים כבר, כשהיה לי בזמנו אולפן אחר וSwitchblade היו עושים אצלי חזרות. אני כתבתי את Endless War שהיה נשמע קצת שונה ואז הקלטנו אותו כסינגל שהיה אמור לצאת כפרויקט כזה של פדה וליאור, ואז סשה אמר בואו נעשה מזה משהו לSwitchblade.
אז זה בעצם השיר הראשון שהתחיל את
Switchblade ששומעים באלבום. אבל חוץ מהשיר הזה וגם Metalista וEuphoria, כל השירים נכתבו ברגע שהגענו לאלבום.
ממש גישה הכי אולדסקול לוקחים חצי שנה כותבים אלבום, ישבנו אצלי באולפן שעות על ריפים ועל סקיצות,ליאור היה כותב מילים,משה היה כותב תפקידי תופים, כל אחד היה מקליט את התפקידים שלו וככה יצא האלבום. אבל שוב, חוץ מ3 שירים כל האלבום נכתב במטרה להיות אלבום זה לא שצברנו שירים במהלך התקופה הזו.
אני לא חושב שהתקופה שלפני השפיעה יותר מדי כי התחלנו 5 שנים אחרי עם ראש טרי לגמרי ועם חומר טרי לגמרי. אז מה שנשאר מבחינתי זה השם. יש לנו גם ניסיון שצברנו כי אנחנו כולנו היינו בלהקות,בעיקר סשה ב
Winterhorde ואני בצד הטכני בגלל שאני גם מפיק מוזיקלי, אבל מה שהיה לפני זה לא השפיע. כלומר שמבחינתנו זה האלבום הראשון של הלהקה, טרי לגמרי.
ליאור: כי לא היה לנו עוד אלבום(חח צוחק).
הדבר היחיד שנשאר בהרכב הקודם של 2010 היה רק הגיטריסט שכבר לא נמצא ואני, אני הייתי הראשון. אבל ברגע שפדה הצטרף, הייתה לי הרגשה שאנחנו הולכים לכיוון שתמיד איכשהו רציתי שנלך אליו, כי זה התחיל כדבר אחד ,שפנה על הדרך, והפך להיות משהו שאני באמת נהנה ממנו. בגלל זה, זו אחת הסיבות שהאלבום הזה נראה כמו שהוא נראה כי זה מה שאנחנו.
פדה: כן גם אני, כל החיים שלי חיפשתי את האבי מטאל ווקאלס האלה שנדיר למצוא. כאשר ליאור בא אליי לחזרה ראשונה, אני זוכר שחזרתי הביתה ואמרתי לאח שלי שליאור שר מעולה והחומר לא מספיק טוב כי אם אני הייתי שם זה היה אחרת.
זה כמו הסיפור הזה עם דיקנסון ומיידן, אם אני הייתי שם הייתי מעלה את זה יותר.

לדיקנסון גם שמרתי מקום בריאיון.
אבל..

ליאור: אגב יש לו יום הולדת היום

מה? באמת?
(אני מבין טוב מאוד שהפנים שלי מאדימות מרוב בושה שלא היה לי שמץ של מושג שהיום,שעשינו את הריאיון, הוא יום הולדתו של ברוס דיקנסון, אז נדלג על הקטע המביך הזה)

"עם הזמן אתה מבין עם מי אתה יכול לעבוד ועם מי לא" - ליאור שטיין

"עם הזמן אתה מבין עם מי אתה יכול לעבוד ועם מי לא" – ליאור שטיין

באמת שנתיים לפני היציאה של האלבום שחררתם 3 סינגלים, אתם חושבים שיש שוני בין מה ששוחרר שנתיים לפני האלבום ובין האלבום עצמו?

פדה: שוני מטורף.
קודם כל, משה הקליט את השירים האלה כמתופף טרי ששמע סקיצות כבר עם תופים שאני כתבתי במחשב אז זה די קיבע אותו, ובאלבום זה היה פשוט לשמוע גיטרות לקחת את זה לאן שהוא רוצה. גם שומעים את צורת הנגינה שלו שהיא לא האבי מטאל סטנדרט, אני די תמיד משווה אותו לרנדי בלאק כי זה מתופף שבא יותר מכיוון אגרסיבי, גם מבחינת טכניקה והוא מנגן האבי מטאל אבל מוסיף את כל הדברים האלה שגורמים ל
Switchblade להישמע כמו Switchblade. גם מבחינתנו הרמת כתיבה עלתה, החיבור בינינו הוסיף, מה שאני מנגן מול מה שסשה מנגן, הוסיף מלא דברים. הרבה בינות שלא היו סגורות בגיטרות, סשה מומחה בלסתום חורים בלסגור שיר בצורה רחבה כי אני תמיד מתחיל לכתוב שיר ומסיים אותו, ולא תמיד ה100% הזה מושלם, צריך ראייה אופקית שזה עכשיו בוריס, הבסיסט החדש, של מישהו שיגיד שאולי נעשה סולו אחר או שאולי נעשה את האקורד הזה ככה, אז זה שדרוג מטורף. 
ליאור: זה עניין של ניסיון, כימיה וגיבוש. בוא נגיד שעם הזמן אתה מבין עם מי אתה יכול לעבוד ועם מי לא. בגלל זה כשהתחלתי לעבוד עם פדה הבנתי שיש עם מי לעבוד. עם סשה,שהגיע לפני, ידעתי שיש עם מי לעבוד וגם עם משה. גם עם יורי שהיה איתי מההתחלה ידעתי שאני יכול לעבוד איתו, למרות שאחר כך זה לא הסתדר. אבל איך שזה יצא מהסינגלים האלה אל תוך האלבום עצמו, זה הניסיון מדבר, אפילו בתקופה של שנתיים.

דיברנו על מיידן (כשהושפלתי קשות), ובאמת שומעים באלבום השפעה מאוד חזקה של מיידן ולהקות מהאייטיז וקצת מהסבנטיז ובניגוד להרבה להקות לא עשיתם העתק הדבק מאיזה אלבום של איירון מיידן, מה לדעתכם עשיתם שונה בין אלבום של איירון מיידן ושאר הלהקות לבין האלבום הזה? מלבד זה שדיקנסון לא באלבום לשם שינוי..

ליאור: רק הערה אחת לפני כן, מי שמצליח לעשות קופי פייסט למיידן הוא נגן מעולה כי מיידן עצמם הם נגנים מעולים ואם אתה מצליח לשחזר אותם אז מבחינתך השמיים הם הגבול. אתה צריך קצת לצאת החוצה אבל היכולת היא שם. רק הערה.
פדה: מבחינת כתיבה, תעיר אותי בשלוש בלילה תביא לי גיטרה ותגיד לי לנגן את השיר הזה והזה מהאלבום של מיידן או של אוזי או של פריסט או להקה כזאתי, אז כל הדבר הזה לוקח אותך ליצור בעצמך. אני לא גיטריסט שלמד שירים מספרים ומטאבים, ויותר העדפתי ללמוד לנגן אותם לבד, אז לפעמים אתה מכניס לשירים של אחרים דברים שלא צריכים להיות שם ואני חושב שזה ההבדל גם. ההשפעות שלנו זה אולי מיידן ובגלל הקול של ליאור זה נורא בולט אבל אני מבחינתי כשאני יושב על הגיטרה זה באמת כמו שציינתי
 Queensrycheוזאק ווילד,אין מה לעשות זה אחד בתוך השני. עצם זה שאנחנו עושים סגנון שהוא 20 שנה אחורה זה נותן לנו את הלגיטימציה להעלות אותו לשנת 2014 וכיוונים כמו דרופ D, שלא היו מקובלים באותה תקופה,הרמוניות שלא היו באותה תקופה, מקצבים כמו בEuphoria.
אז זה בעצם ההבדל בין מה שהם עשו אז לבין מה שאנחנו עשינו. יכול להיות שאם היינו יוצאים בשנת 80 אז גם אנחנו היינו נשמעים כמו כל הלהקות האלה, אבל התקופה והלמידה של להסתכל מהצד על הלהקות האלה וקבל את ההשראה להוסיף את מה שאתה יכול להוסיף זה מה שעשה את השינוי.

"אתה עלול לשמוע רעש" - ליאור שטיין

"אתה עלול לשמוע רעש" – ליאור שטיין

בלי קשר לאלבום, זה לא סוד שאתם מאוד מחוברים למוזיקה של שנות ה80 וה70 ורציתי לשאול אתכם, האם אתם רואים את עצמכם מנגנים בלהקה שלא עושה את הסגנון הזה?

פדה: אני הייתי בלהקות אחרות, הייתי באיזו תקופה בWinterhorde וגם בלהקת אירועים לאיזה חודש, אבל כשאני יושב על הגיטרה אני כותב האבי מטאל. לא משנה אם זה בלאק סאבת' דרך תחילת הט'ראש, זה מה שאני מכיר וזה מה שגדלתי עליו. אם אתה תבוא אליי הביתה או תיסע איתי או עם אבא שלי באוטו זה מה שאתה תשמע, דיפ פרפל ומיידן ופריסט וקוויון.
ליאור: אתה עלול לשמוע רעש(חח צוחק).
פדה: זהו וזה מה שגדלתי עליו ואני לא יכול לנגן משהו אחר, גם אם אני אנסה. עכשיו אני עובד על אלבום סולו אינסטרומנטאלי והשיר הראשון שהוצאתי ממנו בסאונדקלאוד זה פשוט נשמע כמו שיר אינסטרומנטאלי של סוויטצ'בלייד, אולי קצת יותר מתוחכם, אבל כל מי שישמע יכיר את זה בתור האבי מטאל כי זה מה שאני יודע לעשות, וזה מה שליאור יודע לעשות. השוני בא מאנשים אחרים בלהקה שמגיעים מקשת רחבה יותר של מוזיקה והם מביאים את הפן של היותר אקסטרים.

הבטחתי לכם שאלה עליהם..
לאחרונה הופעתם עם להקה די אנונימית בשם Iced Earth,
אז ספרו לי היה חוויה או שהיה גרוע?

פדה: את האמת שברגע שידענו שהם מגיעים לארץ התחלנו להפעיל את כל הביג גאנס בשביל להיכנס להפקה. הם קיבלו את האלבום, הייתה קצת דמוקרטיה אבל זה הסתדר והם ביקשו שנופיע איתם.
הייתה חוויה מטורפת, עצם זה שאתה עולה על אותה הבמה שמאחוריך יש את הלוגו של
Iced Earth וסטו בלאק וג'ון מדברים אתך לפני ההופעה. ההופעה הייתה קצת קצרה, ובגלל כל מיני עיכובים הורדנו שיר אבל זו הייתה חוויה מטורפת. להופיע מול רידינג מלא זה היה תענוג וכבוד ממש גדול.

אם נשים את האלבום בצד, יש לכם איזה משהו אחד שאתם ממש גאים בו שעשיתם?

פדה: את האמת שיש שני דברים, שלושה אם מחשיבים את האלבום. קודם כל זה Iced Earth, ללא ספק פסגת הקריירה, נכון להיום. דבר שני זה המחווה שעשינו לאייטיז מטאל.
תחשוב יום שישי, חליפה, סינמטק שזה מקום של תרבות, פעם ראשונה נראה לי בארץ שהיה במקום תרבותי ערב שמוקדש להאבי מטאל כולל הרצאה לפני זה והראו סרטונים של אליס קופר ואוזי אוסבורן ודיו. הקהל היה מבוגר שהיה בא כל שבוע כמנויים, היו גם מעריצים של הלהקה אבל בעיקר קהל שבא לספוג תרבות והם ממש נהנו, האולם היה מלא כמעט עד אפס מקום.שעה וחצי הופעה ועוד שעה וחצי הרצאה. אנשים היו מילדים עד גיל 60 או יותר אפילו, ואנשים נהנו, זו הייתה פעם ראשונה שחשתי בארץ שהמטאל מקבל את המעמד והכבוד שמגיע לו.
ליאור: שלי אישית זה שמצאתי עם מי אני יכול לעבוד, למה? כי אני במשך שנים  הקאתי דם על הלהקה הזו. עברתי לא מעט נגנים, או כאלה שקוראים לעצמם נגנים. אני ראיתי בדיחות מהלכות, כאלה שכאילו עושים מעצמם מעבר וזה בולשיט, אבל מצאתי את הפרטנרים המתאימים.
זה התחיל מיורי וזה המשיך עם פדה שאני איתו עד היום. זה גם הגיע לפני עם סשה שהוא תמיד היה פרטנר אבל זה תמיד התנדנד בינו לבין
Winterhorde כי הוא היה תמיד חצי במקום אחר. עם פדה זה אחר בגלל שכשהוא נכנס לSwitchblade הוא נכנס כולו והקדיש את הכול מסביב, זה היה הלוז שלו. זה בן אדם שכל להקה הייתה רוצה שיהיה בה, אנשים כאלה, ומבחינתי זה הישג מטורף.
גם
Iced Earth כמובן והמופע מחווה לאייטיז, למרות שמה שהעתיד צופן, אני מקווה שיהיה יותר מזה.

"Heavy metal will never die" - פדה טייץ'

"Heavy metal will never die" – פדה טייץ'

דיברנו עכשיו הרבה על האבי מטאל, ולאחרונה באמת בארץ יש התעוררות כזאת של האבי מטאל עם להקות כמוכם או כמו Loud N Clear או Prowlers, איפה זה שם אתכם בתור להקה?

פדה: קודם כל אני לא חושב שזו התעוררות, זה פשוט החברה בני שלושים פלוס, זה החברה שגדלו על המוזיקה הזו.
זה יהיה נורא מצחיק בשבילנו שאנחנו ננגן חומרים של להקות כמו אוונג'ד סבנפולד או של חברה שהם בגיל שלנו. כי זה מה שגדלנו עליו, בדיוק כמו שחברה שיוצאים היום עם הרכבים של יותר קור ואקסטרים גדלו על המוזיקה הזו בניינטיז, אז בגלל זה, זה נוצר.
דבר שני אני גם חושב ש
Heavy metal will never die, כלומר שזה הז'אנר היחידי במטאל ששרד הכול. כי מלא ז'אנרים קמו והיו חזקים בתקופה מסוימת וקמים מלא ז'אנרים חדשים, אבל זה הMain, זה כל הזמן היה מבוקש. אם זה מתחיל עם סטלה מאריס דרך יוחאי עם כל דבר שהוא נוגע בו כמו פראוולרס.
השירה המלודית הזו זה משהו שמאוד נדיר , לא רק בארץ, למצוא בן אדם עם יכולות שירה זה מאוד קשה ויותר מזה למצוא נגנים שמוכנים למתן את עצמם. יצא לנו שחיפשנו נגנים ועשינו אודישנים לכ5-6 בסיסטים. צריך
Feel בשביל לנגן את הסגנון הזה וגם בשביל לכתוב, ואם לא גדלת על זה ואין לך את האהבה נטו לזה אתה לא תוכל לעשות את זה.
ליאור: זה קשה ליצור את האהבה הזו.
אתה יכול להיפתח לזה ולהיכנס לזה אבל אתה צריך ממש להרגיש את זה בשביל ממש לייצר את החומרים האלה.
אצלי למשל זה מושרש ואצל פדה זה מושרש, אצל שאר הנגנים בלהקה זה לא בהכרח מושרש 100% אבל בעצם אנחנו הברומטר, אנחנו מכוונים אותם למה שאנחנו רוצים. אפשר לומר שאנחנו נותנים את הטון כי זה הכיוון של הלהקה. כלומר שאם יש לי מתופף שאוהב את דת' או בסיסט שאוהב פרוג או דת', אני מביא אותו לנקודה שהוא ישתמש ביכולות שלו בשביל לייצר האבי מטאל.
פדה: אבל גם הם כשהם היו בתיכון הם לא שמעו סליפנוט או קורן ודת'קור. הם שמעו איירון מיידן וג'ודס פריסט. אולי עם הזמן כשהם התבגרו הם חיפשו משהו חדש, אבל בסופו של דבר כולנו גדלנו על זה ואם אנחנו בפאב ושמים כל להקה מהאייטיז אז ישר נתלהב. גם עשינו מופע קאברים של 17 שירים שלא כולם מיינסטרים בטירוף ועדיין כל אחד בלהקה ידע לנגן אותם בלי אפילו שדיברנו על ההופעה. אני חושב שזה באמת עניין של גיל של איזה תקופה גדלת בה, יכול להיות שאם ההשכלה המוזיקלית שלנו הייתה מתפתחת בניינטיז אז היינו מנגנים היום גראנג' אז זה באמת מאיפה באת ולאן אתה הולך.

זה מעניין יהיה לשמוע אתכם מנגנים גראנג'.

ביחד: זה לא יקרה (חח צוחקים).

תשמעו להקה מטורפת ותמשיכו ככה, אני מאחל לכם המון המון בהצלחה, תודה רבה לכם על הריאיון זה היה תענוג עבורי,
שאלה אחרונה לריאיון זה, יש לכם איזה מסר למעריצים?

פדה:תודה לכולם על התמיכה, על האהבה ועל הפרגון. הרבה אנשים, גם מהארץ וגם מחול מפרסמים שירים שלנו בפייסבוק וכל מיני דברים כאלה וזה כיף. לפני כמה ימים אלכסנדרה או גל, אחת הצלמות בMetal Tample, שמה לינק של Internal Paradise יומיים רצוף. גם מלא אנשים שקנו את האלבום, מהופעות או מהאינטרנט, מלא אנשים ששולחים לי הודעות פרטיות שהם נהנים מהאלבום והאלבום באוטו ושאבא שלי שומע אותו, דברים כאלה. זה תענוג, ואנחנו בעיקר בתנאים של היום ובכללי אני חושב שמוזיקאי עושה מוזיקה בשביל שישמעו אותו ובלי קהל אין מוזיקה, אז אנחנו חייבים את הקהל.
ליאור: די לקחת לי הכול (חח צוחק)
פדה: אוווו

תהיה יצירתי.

ליאור: תודה לכולם ואנחנו מקווים שכל מה שנוציא ייתן לאנשים את הסיבה להמשיך לשמוע מטאל כי זה בעצם למה אנחנו עושים את זה. שאנשים יבינו את האהבה שלנו לסגנון הזה ולמה הוא כל כך חזק ומושך.
 ו…שכולם יישארו נאמנים לעצמם.

(לא לשכוח) דברים ברשת:

Metalista-
https://www.youtube.com/watch?v=lS58zSJQcRE

עמוד הבאנדקאמפ של הלהקה-
https://switchblade-metal.bandcamp.com/

דף הלהקה בפייסבוק-
https://www.facebook.com/SwitchbladesOfSteel?fref=photo

SwitchClosingjpg

קטגוריות: ראיונות וכתבות | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: