כתבה מיוחדת: Don't look now to israel It might be your homelands- על ההיסטוריה של מגהדת' לקראת ההופעה בארץ

megadethBig(כתבה ע"י מתן Shouter יניב)
מי שמכיר טוב את האתר הזה יודע טוב שאנחנו ממש לא מתרגשים מלהקות שמגיעות מחו"ל, אבל הלהקה המדוברת היא לא להקה רגילה, וכמה שזה נשמע קיטשי, זה נכון. עזבו את זה שמדובר באגדה, עזבו את השירים המעולים שלה, עזבו הכול, זו הלהקה האגדית היחידה, שלא ביטלה ולא הייתה אפילו בכיוון או בתכנון של לבטל את ההופעה שלה בישראל. אבל עזבו את זה, בשבילי אישית וגם בשביל המון מטאליסטים בארץ, מדובר בלהקה שממחישה בדיוק מה זה באמת מטאל.

אני זוכר כששמעתי לראשונה את השיר Holy Wars, התגובה שלי הייתה לגיטימית- 'מה זה הבלאגן הזה? אני בקושי מרגיש את השיר'. באותו הזמן שמעתי דברים שיותר נחשבים לרוק כבד וקור כמו גאנז אנד רוזס, אוונג'ד סבנפולד, כששמעתי שהלהקה כבדה ציפיתי לצרחות וכו'. אבל דייב מאסטיין לא צורח, הוא גם לא בדיוק שר יפה כל כך, הוא פשוט גאון גיטרות, וזה משהו שלא הבנתי באותה תקופה. אחרי כן חשבתי לעזוב אותם, עד שחבר אמר לי להתחיל בקטן יותר ונתן לי את השיר Trust. הרבה דברים נאמרו על האלבום הזה, אבל כשאני שמעתי אותו, באותו הרגע הופנטתי. הסולואים המעולים (שחלקם של מאסטיין וחלקם של פרידמן), הקול הצרוד והכועס של מאסטיין, בנוסף לעוד מלא מוטיבים שמיוחדים ללהקה הזו, אלו דברים שגם אני לא הצלחתי לעמוד בפניהם, וככה גם אני התאהבתי בלהקה הזו.

כמו שכבר רוב המעריצים יודעים, סיפורה של מגהדת' לא מתחיל עם הלהקה עצמה, הוא גם לא מתחיל בדייב מאסטיין, הוא מתחיל בלהקה אנונימית בשם מטאליקה. מטאליקה באותו הזמן מנתה את ג'יימס הטפילד, לארס אולריך, קליף ברטון והשיכור מבין הארבעה הלא הוא- דייב מאסטיין. יש הרבה סיפורים על מה שקרה בין הטפילד למאסטיין, יש המספרים שמאסטיין הכה את הטפילד ויש שמספרים שהטפילד הכה את כלבו של מאסטיין, ובסופו של דבר מטאליקה העיפה את מאסטיין. מאסטיין היה כותב השירים הבולט בלהקה ורוב החומר לאלבום הראשון(אם לא כולו) נכתב על ידו בנוסף לשירים מ2 האלבומים הבאים. אחרי שפוטר, מאסטיין השיכור נשבע להטפילד,למטאליקה ולעצמו שהוא יקים בעצמו להקה שתהיה פי 100 יותר טובה ממטאליקה.
מכאן קם הבסיס האמיתי של הלהקה, וזה לא ליצור כמה שיותר כסף, מוטיב הזעם והנקמה שלהם, במיוחד במטאליקה.

ההרכב בשנת 1986, בתקופת Peace Sells

ההרכב בשנת 1986, בתקופת Peace Sells

חצי שנה עברה לה ודייב מאסטיין פגש במייסד השני של הלהקה ,דיוויד אלפסון. אלפסון היה שכנו של מאסטיין, חובב אלכוהול ומטאל משוגע בדיוק כמוהו, ובמקרה במקרה גם בסיסט. הצמד הזה ישרוד (עם עזיבה של עשור פה ושם של אלפסון) כשנגנים יבואו וילכו ועדיין הם יישארו הבסיס של מגהדת'. כמה נגנים ניסו את מזלם בלהקה, וביניהם קארי קינג מסלייר שגם התקבל לזמן קצר, חלק נשארו שנה וחלק חודש, אבל דבר אחד ידוע במגהדת' וזה שנגנים באים והולכים.

בשנת 1984 ,כאשר הט'ראש החל להיות ז'אנר עולה, הלהקה הוחתמה לראשונה בלייבל קומבט רקורדס והחלה לעבוד על אלבום הבכורה שלה. ב1985 יצא האלבום שלדעתי הוא אחד מאלבומי הט'ראש הטובים ביותר ולצערי, האלבום הכי פחות מוערך שזה Killing Is My Business, אלבום הבכורה המעולה של הלהקה. למרות שKilling היה אלבום מעולה, ההצלחה הגדולה באמת של מגהדת' הגיע ב1986 עם Peace Sells… But Who's Buying, שהיה לקלאסיקת ט'ראש מטאל, במיוחד בזכות שיר הנושא הגאוני שלו. האלבום היה פורץ דרך בעוקצנות,בביקורת של הלהקה כלפי פוליטיקאים ,ובמיוחד כלפי האומות המאוחדות, והכי חשוב זה גם האלבום הראשון שהציג את ויק, האייקון האחד והיחיד של מגהדת'.

אחריו הגיע האלבום השלישי So Far, So Good..So What ,ב1998, הוא גם היה אלבום נחמד, השיר הבולט מתוכו היה In My Darkest Hour. אבל זה היה כלום לעומת מה שמאסטיין ואלפסון החלו לבשל מתחת לשרוול, הם החלו לבשל את מה שעתיד להיות אלבום הט'ראש הגאוני והטוב ביותר בכל הזמנים.

במהלך סוף שנות השמונים, התגבש מה שידוע בתור 'ההרכב הקלאסי' של מגהדת'. בהרכב הזה נשארו מאסטיין ואלפסון כמובן, ואליהם צורף המתופף המעולה ניק מנזה, שהיה מתופף שהקליט אלבומים עם אומנים כמו קלי רודס(אחותו של רנדי רודס ז"ל) וג'ון פוגרטי. אבל האיש שהפך את ההרכב הזה לכזה הרכב קלאסי היה ללא ספק הגיטריסט היהודי והאגדי מרטי פרידמן. הדבר שמיוחד בנגינתו של פרידמן ,ולא הייתה ולא תהיה לשום גיטריסט של מגהדת', היה שהוא יכול כאילו לשיר ולבטא את מה שהוא מרגיש, אם זה כעס או שנאה או שמחה(שלא היה הרבה במקרה של מגהדת'), בנגינה על הגיטרה וזו לא יכולת שנמצאת אצל אף אחד.

לבסוף, ב1990, האלבום הזה יצא תחת השם Rust In Peace. האלבום הזה נחשב ע"י רבים, כולל כתבכם הנאמן, לאלבום הט'ראש הגאוני ביותר שנוצר בכל הזמנים ועדיין כל מטאליסט, גם אם הוא אוהב וגם אם שונא את הלהקה, לא יכול שלא לאהוב לפחות שיר אחד מהאלבום הזה. אני באמת לא יודע מה באמת הפך את Rust In Peace לאלבום שאף אחד לא הצליח להתגבר עליו אף פעם,גם לא מגהדת' עצמם. יכול להיות שזה הצירוף הטרי של ניק מנזה וכמובן מרטי פרידמן שכתב קטעים וסולואים מתוחכמים. יכול להיות שמאסטיין היה בתקופה עוקצנית מאוד כשהוא כתב טקסטים נגד הממשל בארצות הברית בעיקר בשיר הגאוני ביותר באלבום Hangar 18 וגם קצת נגד פלסטיניים בשיר האגדי Holy Wars. בערך באלבום הזה גם החל הרומן של מאסטיין עם העם היחידי שהוא אהב (ולא, מטאליסטים לא הוכרזו כעם באו"ם,בינתיים) – אנחנו, ישראל.

מרטי פרידמן, דיוויד אלפסון, ניק מנזה ודייב מאסטיין, ההרכב הקלאסי של מגהדת' בתחילת שנות ה90 עד 98

מרטי פרידמן, דיוויד אלפסון, ניק מנזה ודייב מאסטיין, ההרכב הקלאסי של מגהדת' בתחילת שנות ה90 עד 98

ההרכב הקלאסי של מגהדת' התקדם כשהוא בשיאו לעבר האלבום החמישי שיצא ב1992 ושמו הוא Countdown To Extinction.באלבום הזה מאסטיין נתן הרבה יותר חופש לחברי הלהקה לכתוב גם כן את החומרים של האלבומים, דוגמא טובה לכך הוא השיר Ashes In Your Mouth שהלחן שלו נכתב על ידי כל הלהקה ,הדבר הראה סופית שהלהקה באמת מאוחדת. בשונה מכל האלבומים, באלבום הזה הלהקה לקחה כיוון כבד הרבה פחות וקצת התרחקה מהט'ראש מטאל המהיר והכבד שאפיין את האלבומים הקודמים.
עכשיו השאלה היא למה? אפשר לומר שזה קצת מבחינה מסחרית ,זה גם נכון חלקית, אבל הסיבה האמיתית הייתה שוב פעם מטאליקה.
נכון, מאסטיין רצה שנית לעקוף את מטאליקה ואת מה שהיא עשתה באלבום השחור, זאת ע"י עשיית שירים מסחריים וקליטים יותר.
בין אם אתם כועסים עליהם או לא, זה עדיין האלבום המצליח ביותר של הלהקה ובהחלט אחד הטובים וגם הוא הביא את הלהיט המצליח ביותר של הלהקה שזה Symphony Of Destruction.

megadethclassicב1994 יצא Youthanasia. האלבום המשיך פחות או יותר מאיפה שקודמו נגמר, גם כאן מאסטיין נתן יותר חופש כתיבה לחברי הלהקה וגם כאן הלהקה לקחה כיוונים שונים שאף הגיעו קצת לפאוור מטאל ואפילו שילב בלדת מיינסטרים שהיא הבלדה(טוב קרוב לבלדה, בכל זאת זו מגהדת') המצוינת A Tout Le Monde.
אחרי כן, הרומן עם הישראלים נמשך להופעתה הראשונה של הלהקה בארץ. אני לצערי לא הייתי בהופעה, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד מספרים שהיא הייתה בלתי נשכחת.
אחריו ,ב1997, הגיע האלבום שרבים לא סבלו ועדיין אני זוכר שהייתי שומע את כולו במשך ימים שלמים וזה Cryptic Writings. כמו שאמרתי Trust,הסינגל הראשי באלבום, היה השיר הראשון שממש אהבתי של מגהדת' ובהמשך לזה האלבום הזה היה גם האלבום הראשון ששמעתי במלואו של הלהקה הזו. למרות שהוא לא מהיר וקשה מבחינה תכנית כמו קודמיו, מרטי פרידמן שמלבד מאסטיין היה מכותביו העיקריים, עשה סולואים חכמים וגאוניים יותר מאשר סולואים מהירים. עד היום זה אלבום שהלהקה לא פעם הודתה שהיא מאוד אוהבת לנגן את שיריו בלייב.

אבל דווקא כאשר הם היו בשיאם,ב1998, פרש ניק מנזה מהלהקה ובזאת פירק את ההרכב הקלאסי של מגהדת'. אחרי כן הלהקה כבר לא הייתה בשיאה. זה המשיך עם יציאתו של Risk ב1999, אלבום שגם המעריצים וגם הלהקה עצמה לא אהבו. גם מרטי פרידמן עזב את הלהקה ,זמן קצר אחרי יציאת האלבום, הטענה שלו הייתה . נכנסו רבים לנעליהם של פרידמן ומנזה, אבל בוא נודה בזה, אף אחד לא התקרב למידה שלהם. אחר כך מגהדת' חזרו לשורשים עם The World Need A Hero. טוב האלבום לא היה בדיוק הRust In Peace הבא, אבל עדיין היה שיפור קטן מול Risk.

במהלך 2002 קרתה טרגדיה- מאסטיין נפצע בעצב הראשי בזרועו השמאלית. בעקבות הפציעה מאסטיין איבד את יכולתו לנגן, דבר שגרם לו להודיע בצער על פרידתו מהלהקה שהשקיע בה את כל חייו. מסיבה ידועה גם שאר חברי הלהקה לא המשיכו ללא המנהיג של הלהקה ונראה שזה היה הסוף. נראה שהלהקה הקלאסית, שהשפיעה כל כך הרבה על המטאל המודרני, התפרקה ורבים התאבלו בצער על מותה בטרם עת של מגהדת'.

"למד לנגן מחדש", הג'ינג'י העצבני ומנהיג הלהקה - דייב מאסטיין

"למד לנגן מחדש", הג'ינג'י העצבני ומנהיג הלהקה – דייב מאסטיין

אבל אם המעריצים חשבו שמגהדת' מתה, הם עמדו להיות מופתעים. מאסטיין לא ויתר וכאשר החלים מאט, הוא למד מחדש לנגן על גיטרה. לאט לאט הוא החל לעבוד על אלבום סולו משלו וקרא לעזרה מחלק מחברי מגהדת' לשעבר.אגב, אלפסון סירב לנגן עם מאסטיין בגלל בעיות תמלוגים והעברת הזכויות של מגהדת'. בעקבות דרישתם של חברת התקליטים, מאסטיין פרסם שהאלבום יהיה אלבום האולפן האחרון של מגהדת'. התוצאה הייתה The System Has Failed שיצא ב2004. אלבום הקאמבק הגאוני של מגהדת' שאולי הכי התקרב ,ברמתו, לשיא ההצלחה של הלהקה בשנות השמונים ותחילת שנות ה90. האלבום החזיר למגהדת' את המעריצים וכל מה שאבד לה במהלך שנות ה90. אל מגהדת' הצטרף גם המתופף המוכשר שהצליח לשרוד עד היום, שמו הוא כמובן שון דרובר(שהוא גם אחיו של גלן דרובר שהיה גם גיטריסט מגהדת' בתקופה זו).

מאסטיין ראה שעדיין כל כך אוהבים את מגהדת' והבין שהלהקה הזו רחוקה מאוד מלהתפרק, הוא הבין שאותה מגהדת' הקטנה שיצר בשביל להתנקם במטאליקה, התפתחה למפלצת ענקית, הוא הבין שלא משנה כמה הוא ינסה, המעריצים לא עומדים לתת למגהדת' להתפרק. אז במקום להילחם במובן מעליו, הוא החליט להילחם בשאר העולם ,ושוב פעם בעיקר באו"ם, עם האלבום הרצחני והכועס United Abominations שהיה עם בדיוק אותו המסר בPeace Sells הוותיק (וגם כאן מככב לו ויק כשהוא הורס את בניין האום).

אחרי כן גלן דרובר עזב את הלהקה והותיר את אחיו שון כמתופף. האח-דרובר המליץ למאסטיין על כריס ברודריק מנברמור כגיטריסט אפשרי. מאסטיין התרשם מאוד מההקלטה של ברודריק מנגן ולא עבר זמן רב עד שהוא צורף כאחד הגיטריסטים המהירים ביותר שהייתה למגהדת', כמו כן גם הוא נשאר בלהקה עד הימים האלו. התוצאה בסוף הייתה Endgame, אלבום מהיר וכבד אפילו יותר מקודמו ובו מאסטיין כתב על המשבר הכלכלי העולמי של 2008.

שון דרובר,דייב מאסטיין, דייוויד אלפסון וכריס ברודריק,  מגהדת' של היום

שון דרובר,דייב מאסטיין, דייוויד אלפסון וכריס ברודריק,
מגהדת' של היום

ב2010 מגהדת' קיבלה את התואר כאחת מהBig 4 (של הט'ראש מטאל), טוב למרות שאני עדיין לא מבין איך בדיוק אגדה כמו מגהדת' צריכה להסתפק במקום השלישי אבל בסדר שיהיה. ב2011 התגבר דייוויד אלפסון על הריב עם מאסטיין וחזר סוף סוף ללהקה ונשאר בה עד היום.
הלהקה הוציאה את Thirteen בשנת 2011 ובשנה שעברה 2013 גם את Super Colider. האלבומים כוונו יותר לכיוון האבי מטאל וקצת לא התקבלו בברכה בדרך כלל, בכל זאת אני אישית די אהבתי את שניהם.

יש כאלה שזה באמת הפתעה בשבילם שסוף סוף מגיעה להקה מחו"ל שלא מבטלת את ההופעה שלה בעקבות המצב בארץ.אני אישית למדתי 2 דברים על הלהקה הזו- 1. במהלך כל שנות פעילותיה מאסטיין וכל מגהדת' לא פחדו אף פעם משום דבר וזה גם לא מאמריקה או מהאו"ם או אפילו לא מלארס אולריך! ולכן הם לא יפחדו להופיע כאן. 2. לא משנה מה יגידו עלינו בעולם ולא משנה כמה רוג'ר ווטרס או אדי וודר יקראו לנו נאצים ורוצחים, אני יודע שיש להקה אחת אגדית ומשמעותית שמביאה הרבה כבוד ואהבה בכך שהיא מעריצה את ישראל ואת העם היהודי.

לסיכום, ברביעי הקרוב 6.8 עומדת להופיע בגני התערוכה בתל אביב להקה שהיא ללא ספק אגדה. אישית, אני בטוח הולך.
אתם מבריזים מההופעה? סבבה לגמרי ,רחמיי עליכם, רק ביום שאחרי כן(ה7.8.2014)  תזכרו דבר אחד שאמר איזה כותב אנונימי בשם דייב מאסטיין-
First mistake… last mistake!

קישורים:

ההזמנה האישית של מאסטיין להופעה-

דף האירוע בפייסבוק-
https://www.facebook.com/events/1412169795731093/?fref=ts

Holy Wars-

mega-bigteaser

קטגוריות: ראיונות וכתבות | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: