"SHUT UP WHEN IM TALKING TO YOU!" – פסטיבל דאונלואד 2014 חלק ב'

LP(סקירה ע"י מתן Shouter יניב)
(צילום ע"י קובי Sasa סאס)
*מלבד הצילומים בהן ניתן הקרדיט לצלמי הפסטיבל
שבת בבוקר,השמש זורחת,כולם קמים ורק עבדכם העצלן אומר "רק עוד 5 דקות בבקשה". פתאום אני קולט מבחוץ לאוהל אנשים שהולכים עם חולצות של לינקין פארק וברינג מי דה הוריזון ופתאום אני נזכר שאני בפאקינג דאונלואד פסטיבל! אז מה אני לעזאזל עדיין שוכב פה?! וכעבור שניות מעטות הייתי מוכן ללכת לבמות ולהתחיל את היום השני של דאונלואד שאני כבר אציין שהוא היה המטורף ביותר מבין השלושה.

אז מה יש לנו ביום השני? היה הרבה דגש קור ומטאל מודרני כמוBring Me The Horizon, While She Sleeps,Killswitch. בנוסף גם , בעיקר בבמת הZippo Encore, להארד רוק ומטאל קלאסי לחובבי האולדסקול כמו Skid Row וTwisted Sisters. היה גם קצת דת' מטאל כמו Dying Fitues וכמובן כמובן בהמות'. היו גם נציגים מכובדים להפתעתנו של MTV שאלו היו Fall Out Boy וגם קצת אלטרנטיב מתחילת שנות ה2000 ששמם Fozzy.
זהו נכון? …. שכחתי מישהו?
כן כן ברור לא שכחתי, כי זהו חטא לשמו לשכוח את הסיבה האמיתית שהביאה 90 אלף איש וזה Hybrid Theory האגדי שמנוגן במלואו בפעם הראשונה מזה מאתיים שנה ע"י מי אם לא .Linkin Park

ביום הזה הבטחתי לעצמי שלא מעניין אותי מה קורה, בלי שום תירוצים אני עומד הכי מקדימה שאפשר ומקבל כיף ממייק שינודה או צ'סטר בנינגטון(שזה די ברור שהם ירדו לקהל לפחות פעם אחת). בכדי להשיג את המטרה הזו הלכתי מהר מהר להופעה של Dying Fitues ששם לתפוס מקום בשורה הראשונה היה משחק ילדים (הסוד שימוש בפוגו להתקרב לקדמת הבמה) ואמרתי שאני לא זז מהמקום הזה עד 23:00 (זה לא קרה אבל נגיע לזה תיכף).

Fetus

"שירים מצויינים למעגלי הפוגו" – Dying Fetus

Dying Fetus

Dying Fetus הסגנון של הלהקה, גם במוזיקה וגם בהופעה עצמה, קצת הזכיר לי את הבית ואת הופעות הדת' האנדרגראונדיות של תל אביב. כשעשיתי שיעורי בית ושמעתי את המוזיקה שלהם לא התרגשתי במיוחד. הלהקה מאוד חוזרת על עצמה וחוזרת הרבה פחות טוב על דברים שכבר המון להקות כבר עשו ולכן השירים שלה לא עוררו בי עניין רב כל כך. אבל עם זאת הלהקה כן צלחה לא מעט בלייב, השירים שמחזרו את עצמם התגלו כשירים מצויינים למעגלי הפוגו.

אבל הדבר שאני הכי התרשמתי ממנו היה כאשר הייתי בפוגו וכמעט נפלתי מתדהמה כאשר ראיתי קוריסטים עם חולצות של טריוויום ואוונג'ד סבנפולד עושים פוגו ביחד כאחד עם מטאליסטים עם חולצות פנטרה,דת',פיטוס כמובן ושות', ללא שום הבדל בין הסגנונות ובין מי מטאליסט ובלי קוריסט.
אלו בכלל הופתעו מזה שבישראל יש הבדלים בין מטאליסטים לקוריסטים. כמו שאחד בשם טוני אמר לי "גיטרות,גראולינג,צרחות, אז מה ההבדל?".
אז עם כל הכבוד לנו, יש לנו הרבה מה ללמוד מהאנגלים האלו.

קטע מההופעה-

Fozzy

ג'ריקו אומר לקהל 'אני רוצה שתספרו לחברים שלכם,לאחים שלכם,לשכנים שלכם, לסבתא שלכם שהתחת שלכם נבעט ע"י Fozzy!' – Fozzy

Fozzy

Fozzy באו לעשות את מה שFozzy יודעים לעשות הכי טוב וזו הופעה אלטרנטיבית ומטורפת כמה שאפשר. כשהם לא נפרדים מצילומי האייפון לשנייה אחת, במיוחד הבסיסט פול די ליאו, הם פוצחים בשיר הנושא של אלבומם החדש Do You Wanna Start War ועוברים לאחד השירים הטובים שלהם שזה הסינגל החדש Lights Go Out.

Fozzy זזים ממקום למקום, מדברים עם הקהל ובעיקר מגיעים לעשות שמח. השואו של הלהקה שמתבסס בעיקר על תקשורת מצוינת עם הקהל(שכמו שאמרנו גם התבסס על צילומים באייפון) וגם על ריצות בלתי פוסקות על הבמה המרכזית. מכריס ג'ריקו באמת ציפיתי שיהיה קשוח כמתאבק ולכן היו לי קצת חששות, אבל ההפך הוא הנכון, הבן אדם לא הפסיק לתקשר עם הקהל ולרדת מהבמה יותר מפעם אחת כשבשיא ההופעה הוא מטפס כמו תאורן על עמוד אל מעל הבמה הענקית.
הלהקה מסיימת את ההופעה באאוטרו אלטרנטיבי כשג'ריקו אומר לקהל "אני רוצה שתספרו לחברים שלכם,לאחים שלכם,לשכנים שלכם, לסבתא שלכם שהתחת שלכם נבעט ע"י Fozzy!".

קטע מההופעה-

images

"ווינטר-בייטס אומר לקהל 'בשיר הבא דאונלואד אנחנו מכריזים מלחמה, אתם מול המאבטחים' " – Bury Tomorrow

Bury Tommorow

אחד מהיתרונות הרבים בלהיות בפסטיבל גדול עם הרבה להקות זה לא רק לשמוע עוד להקות חדשות לפני הפסטיבל, אלא גם להיות סובלני כלפיהם. כן, בשביל הלהקה הזו צריך קצת סובלנות. מאחורי גימיקים לא מוצלחים, מאחורי חסויות מסחריות ובלתי פוסקות וניסיונות מכירת המרצ'דייס, אם מסתכלים טוב טוב מאחוריהם דווקא תגלו שBury Tommorow הם באמת להקה טובה. הם מנגנים קור עכשווי אנגלי,שזה ממש לא ז'אנר אהוד עליי, אבל הם עושים שירים כל כך טובים והופעה כל כך קשוחה ואנרגטית שאי אפשר לא לתת להם כבוד.

הנוכחות של הקהל הייתה פשוט מרשימה, עם בערך כ30 אלף איש היו במקום , וזה מרשים בטירוף ללהקה שבדרך כלל מופיעה במועדונים. דניאל ווינטר-בייטס מביא את הכוח והקשיחות בלהקה ובניגוד להרבה סולנים גם לא מגזים בהכרח, וג'ייסון קמרון מביא את הצד הרך והקליני יותר שהיה אהוד ע"י הקוריסטיות במקום. ווינטר-בייטס אומר לקהל "בשיר הבא דאונלואד אנחנו מכריזים מלחמה, אתם מול המאבטחים" ופוצח בשיר האחרון להופעה שהוא Lionhead. המלחמה בהחלט הייתה עצומה ונדמה לי שהיה שלב ,על גבול המסוכן, בסטייג' קראודינג שהיו יותר אנשים שצריך להרים מאשר אנשים שיסחבו אותם אבל אל דאגה המאבטחים לא נכנעו. הלהקה יורדת מהבמה כשהם יודעים שהם עשו הופעת קור קשוחה ומאוד מאוד כואבת.

קטע מההופעה-

"הוא קופץ אל תוך הקהל הנלהב כדי להגיד שלום" - While Shes Sleeps

"הוא קופץ אל תוך הקהל הנלהב כדי להגיד שלום" – While Shes Sleeps

While She Sleeps

אבל אם היה כואב בBury Tommorow זה כלום לעומת הלהקה הבאה, שזו הייתה בהחלט ההופעה עם הקהל הכי משוגע והכי חסר רחמים שהייתי בו במשך כל חיי, אני אפילו לא חושב שאפשרי להסביר במילים כמה טירוף היה בקהל בשלב הזה. שמעתי לא מעט על כמה ההופעות של While She Sleeps (עצמם) מטורפות וגם בגלל זה וגם בגלל השירים המעולים שלהם, הם היו אחת הלהקות שהכי חיכיתי להם ביום השני.
כמו Bury Tommorow גם הם להקה מקומית, וניכר באנגלים שהם מפרגנים למוזיקה מקומית עכשווית (וגם למוטורהד), בעיקר בהופעה הזו אבל אני לא אפרט עוד על הקהל. הלהקה עצמה היא פשוט להקה שרואים עליה שהיא נותנת את כל כולה בהופעה על הבמה ובו זמנית נוהגת ליהנות. הם פותחים בפצצה אטומית עם Death Toll המצוין וממשיכים לשירים מאלבום הבכורה (והיחיד בינתיים) וקצת מהאי פי הוותיק.

לורנס טיילור, סולן הלהקה, לא מפסיק לעבוד על הקהל ולהגיד "זה השיר האחרון.." במשך כ3-4 פעמים כשבשיר האחרון באמת הוא לא התלונן. הוא קופץ אל תוך הקהל הנלהב בכדי להגיד שלו וזמן ממש קצר אחרי כן מצטרף אליו גם אהרון מקנזי שלא מרחם על הבס שלו. כמעט כל הלהקה באיזה שהוא שלב ירדה ותצ'יפרה את הקהל. בסופה של ההופעה,בשיר Our Courage Our Cancer, טיילור קפץ עד למאהל הוי איי פי והסאונד כדי להגיד גם לאנשים שנדחסו מאחורה(והיו הרבה) "תודה רבה לכולם, היה כואב". מבחינתי ההופעה הכואבת ביותר שיש.

קטע מההופעה-

הדילמה שניצבה בפניי אחרי ההופעה זה אם לתת כבוד ללהקה האגדיתSkid Row בבמת הZippo Encore או לסבול בשקט את Bowling For Soup ולשמור על המקום בשורה השנייה שכל כך התאמצתי להשיג להופעות הבאות.

skid

"הם והשירים שלהם נשארו וישארו אגדות" – Skid Row

Skid Row

אבל כמה שחששתי להיות מאחור בפסטיבל, חששתי יותר שאני לא אראה את הלהקה האגדית ואחת מלהקות הארד רוק הטובות של שנות ה80. סידורי הליין אפ של דאונלואד לא תמיד היו מדוייקים אבל זו באמת השפלה ובושה לשים את Skid Row בבמה המשנית. ככה או ככה, זה לא הפריע ללהקה שהכי קרובה לקחת מאיירון מיידן את תואר הלהקה שהופיעה הכי הרבה פעמים בפארק דונינגטון, לשרוף את הבמה.

הקהל היה מאוד מאוד בוגר, על גבול גיל ה50-60, ועדיין נתן אווירה רוקנרולית של שנות ה80. סקיד רואו הם באמת לא בדיוק מה שהיו פעם וג'וני סולינגר הוא לא מאט פלון ועדיין הם מביאים אלינו את השנים הזוהרות בהם לא היו מחשבים והדיסטורשיין היה העיקר. הם פונים ללהיט הגדול ביותר שלהם שאותו כולם יכירו בשם I Remmeber You וכולנו פוצחים במקהלה ביחד עם סולינגר.
לסיכום, סקיד רואו זו הופעה רגועה עבורי ,הם לא עושים פוגואים או משהו שדומה ללהקות הכבדות שנראה היום, אבל הם והשירים שלהם נשארו ותמיד יישארו אגדות.

קטע מההופעה-

אחרי ההופעה, שיעור הספורט נמשך ולמזלי הרב הצלחתי להגיע לשעת הפוגו של Killgswitch Engage.

"הבן אדם הזה הוא פשוט אגדה" - Killingswitch Engage

"הבן אדם הזה הוא פשוט אגדה" – Killingswitch Engage

Killswitch Engage

לפני שאני מתחיל שיהיה ברור, אני ממש לא מעריץ גדול של הלהקה הזו, אם תרצו תגלגלו את העכבר למטה. Killswitch הם מלהקות המטאל היחידות שאיכשהו הצליח להם בעשורים האחרונים, לא מעט בזכות הצלחת הקור בזמן הזה. פייר, גם בשמיעה האלף וגם בהופעה עצמה לא הצלחתי להבין או להתחבר למוזיקה שלה,תהרגו אותי פשוט לא הצלחתי.

בתכלס אין הרבה מה לכתוב על ההופעה שלהם. השואו היה כמו המוזיקה של הלהקה- קשוח ומטאלי. לא היה ללהקה שום מקום לטעויות, הכול היה מדויק וברור כמו באלבום. אבל הדבר האחד שגנב את כל תשומת ליבו של הקהל ובאמת גרם לי ליהנות מההופעה על אף שאני לא מתחבר למוזיקה של הלהקה, היה ,זה לא ג'סי ליץ',סולן הלהקה, לשם שינוי זה היה גיטריסט הלהקה, אדם דוטקיוויץ'. אני באמת לא מעריץ גדול של הלהקה ולכן חשבתי בשיא התמימות שמדובר במעריץ מטורף שרץ כמשוגע על הבמה עם כמה בירות ביד בכדי להצחיק את הקהל, אולי המאבטחים חשבו ככה גם כן לרגע. בסופו של דבר הוא הודיע לקהל שפשוט מתקנים לו את הגיטרה(?!) ושבינתיים הוא רוצה ליהנות איתנו. גם כאשר הגיטרה תוקנה הבן אדם לא עמד במקום בכלל, הוא הפסיק להשתגע, להוציא לשון מספר פעמים לקהל ובקיצור לעשות שמח.
אני מכריז עליו כאחד מהגיטריסטים הכי מטורפים שראיתי.
הבן אדם הזה הוא פשוט אגדה ועל אף שהלהקה שלו לא שיא התחכום, בעוד כמה שנים גם אנשים יכירו בזה.

קטע מההופעה-

אחרי ש Killswitch Engage ירדו החלו אחד אחד לעלות שלישיית המופלאים של היום הזה.

"מתנפלים על הקהל כמו שטיגריס מתנפל טרף קל וקורעים אותו לגזרים" - Bring Me The Horizon

"מתנפלים על הקהל כמו שטיגריס מתנפל טרף קל וקורעים אותו לגזרים" – Bring Me The Horizon

Bring Me The Horizon

את ההופעה הזו אני רואה כממש סוג של סגירת מעגל. לפני כ3-4 שנים הלהקה ביקרה אצלנו בארץ, תמיד אהבתי אותם וזה רק התגבר עם הזמן אבל באותו הזמן עדיין לא הייתי מחובר בדיוק כל כך למי מגיע לארץ ואילו הופעות יש בדיוק. אז לצערי הפסדתי אותם בארץ, אבל עדיין אני הספקתי לראות את הלהקה הזו בשנה שהיא בהחלט שיא הקריירה שלה.
הלהקה ה"קטנה" שאני לא שמעתי אפילו על ההופעה שלה בישראל פתאום מקבלת אפקטי עשן,במה מטורפת וסאונד עצום, וכל זה בשעה מכובדת בפסטיבל ענק מול נוכחות של כ40-50 אלף איש.

הלהקה עולה לצלילי Shadow Moses המעולה, כשאחריו אוליבר סייקס (שהוא מאוד "מפוחד" מהקהל) לא מסתיר את זה שהקהל לא עלה על ציפיותיו, "לזה אתם פוגו? פשוט פתטי, דאונלואד תראו לי מה אתם יכולים!", לפני שהוא פוצח בDiamond Aren't Forever שבו הקהל מרגיע אותו.

Bring Me The Horizon הם חיות במה. אני יודע שזה נשמע נדוש אבל זו ההגדרה הכי טובה להופעה שלהם. הם מתנפלים על הקהל כמו שטיגריס מתנפל טרף קל וקורעים אותו לגזרים. גם בשירים הפחות רועשים כמו Can You Feel The Heart ,המעולה, הלהקה עדיין הייתה חיית טרף קטלנית הקשקושים עם הקהל באמת היו מאוסים בשלב מסוים, אבל זה תרם משהו לא מוסבר לאווירת ההופעה. הם נותנים ביצוע קטלני ומחשמל ללהיט מהאלבום האחרון Antivist,שהוא שיר לייב מטורף בכל מקרה, ושם נראה שהקהל שיחק ושר הרבה יותר מהסולן.
הם פוצחים בשיר האחרון Sleepwalking ,שהושמע 6 פעמים בפסטיבל בלי להחשיב את ההופעה, כאשר הקהל כולו שר את הפזמון האחרון. Bring Me The Horizon יורדים מהבמה אחרי הופעה שהיא תענוג לכל מטאליסט,קוריסט או אפילו ערס שהיה בקהל.

קטע מההופעה-

תגידו אנשים, אתם זוכרים את המאבטחים שיש לנו בארץ? אני זוכר כשנכנסתי למחווה של סליפנוט בבארבי , מאבטח "חביב" הספיק לזרוק אותי והרבה מטאליסטים וקוריסטים בדחיפה אחורנית בעוד שהוא גם הספיק לקלל ולאיים באלימות. חשבתי לעצמי טוב ככה זה מאבטחים העבודה שלהם קשה.
המאבטחים בדאונלואד שהעבודה שלהם גרמה למאבטח בבארבי להיראות כמו חופשה בלונדון, הספיקו לא רק לא לדחוף או לאיים עלייך אלא גם הספיקו לחייך, לדבר עם הקהל ולצחוק איתו ואפילו לתת לחלקו מים שהביאו לשתייה שלא נתייבש. הם היו כמו משפחה דואגת לקהל וגם כשהקהל עצמו התנהג מסריח הם הספיקו להיות נחמדים אליו ולשמור על כולנו בריאים ושלמים(ותאמינו לי זה לא היה קל עם הקראווד סורפינג). זה רק גרם לי להצדיע במלוא הכבוד למאבטחים האלו ולבוז למאבטחים שיש לנו במדינה.

כמו ביום הקודם, גם הפעם היו להקות שמתתי לראות ולא הספקתי שאלו בעיקר 2 הפסדים ענקיים. בראש ובראשונה Twisted Sisters עם השיר הכי מקפיץ בעולם I Wanna Rock. להפסיד את Behemoth זה הפסד חמור יותר מההפסד של אנגליה לאיטליה וקרה לי. הפסדתי גם את The Black Dahlai Murder שהיה פחות טרגי בשבילי.

"יחיד שבאמת זז ודיבר עם הקהל בעוד ששאר הלהקה נראים כאילו קמו משינה" - Fall Out Boy

"יחיד שבאמת זז ודיבר עם הקהל בעוד ששאר הלהקה נראים כאילו קמו משינה" – Fall Out Boy

Fall Out Boy

לכל אחד מאיתנו יש סודות אפלים בתוך תוכנו. אז כן, אחד הסודות שלי הוא שגם אני שומע את Fall Out Boy. יש להם שירים קליטים וכיפיים לשמיעה בלופים. הלהקה שניגנה פעם פופ-פאנק מגניב ועכשיו פופ-אלקטרוני לא רע (לשם שינוי), מילאה כמעט לחלוטין את איזור הבמה המרכזית.
הקהל שהיה מקדימה בהופעה מנה בעיקר את המין היפה וזה הרגיש לי מוזר להיות הגבר היחידי באזור באותו הזמן (נשבע לכם אני סטרייט).

הלהקה עלתה עם The Phoenix מתוך האלבום החדש Saved Rocknroll. השירים האלקטרוניים מתוך האלבום קבלו ביצועיים אלטרנטיביים ונטולי מחשב, בניגוד לגרסת הסטודיו, לשמחתי הרבה. אבל ניכר היה בהופעה שהלהקה הייתה מאוד עייפה ומאוד לא אנרגטית, כאילו הם עושים לנו טובה שהם מופיעים מולנו. פיט ונץ ,שהוא המוערך והמפורסם ביותר בלהקה ובצדק, היה היחיד שבאמת זז ודיבר עם הקהל בעוד ששאר הלהקה נראים כאילו קמו משינה. הסט ליסט היה מגניב וכיסה את כל להיטי הלהקה עם קאבר נחמד לBeat It של מייקל ג'קסון. תמיד אפשר ליהנות מהשירים המצוינים של הלהקה אבל קשה להזיז את עצמך בהופעה עייפה כזו. אני ממליץ לFall Out Boy לישון קצת יום לפני ההופעה ולהיות ערניים קצת ורק אז להופיע בדאונלואד.

הלהקה ירדה לבסוף מהבמה שמשאירים הרבה מעריצות בוכות שמשאירות אותי בתמיהה אם לנחם אותן או לבקש אשפוז דחוף.
בכל מקרה הירידה של הלהקה סימנה בשבילי ברור- לינקין פארק עוד מעט עולים…

קטע מההופעה-

כמו ביום הקודם, גם הפעם היו להקות שמתתי לראות ולא הספקתי שאלו בעיקר 2 הפסדים ענקיים. בראש ובראשונה Twisted Sisters עם השיר הכי מקפיץ בעולם I Wanna Rock. להפסיד את Behemoth זה הפסד חמור יותר מההפסד של אנגליה לאיטליה וקרה לי. הפסדתי גם את The Black Dahlai Murder שהיה פחות טרגי בשבילי.


Linkin Park

אני לא זוכר מתי התרגשתי כל כך כמו לפני ההופעה הזו, כנראה לפני 4 שנים בהופעה שלהם בארץ, ואני לא היחיד. מקהלת שירי לינקין פארק ליוותה את החצי שעה שלפני העלייה, שחוזרת על שיר אחד (כן זה In The End).
על המסכים מוקרן סרטון קצר על החזרות של הלהקה לפני ההופעה,ריאיון קצר(לא איתי לצערי) וכמה קטעים שMTV אספו מ2001, בקיצור לא מעניין אבל בינתיים חברי הלהקה הסתדרו בסדר העולה הקבוע- ג'ו האן- רוב בורדון- בראד דלסון- פיניקס- מייק שינודה (שעולה עם פאה אדומה בהתאם להופעות של 2001)- צ'סטר בנינגטון.

"בנינגטון מוכיח שכל ה90 ומשהו אלף איש הגיעו בשבילו" - Linkin Park

"בנינגטון מוכיח שכל ה90 ומשהו אלף איש הגיעו בשבילו" – Linkin Park

הלהקה ,כפי שהבטיחה, פוצחת בHybrid Theory האלבום הכי טוב ביקום בשלמותו. הם פוצחים בPapercut, עוברים לShut Up!!! אה סליחה הכוונה לOne Step Closer, לפי הסדר גם לWith You האדיר. הדבר שמאוד מיוחד בהופעה של לינקין פארק מההופעות האחרות זה הקשר המיוחד עם הקהל, גם בלי הרבה דיבורים כמו בBring Me The Horizon, הלהקה היא בעצם היחידה שממש מסתכלת לכל מעריץ ומעריצה בעיניים(כן תרתי משמע). עם כל הכבוד לשאר הלהקות בפסטיבל, זה משהו שמיוחד ללהקה הזו.
בנינגטון עושה את תנועת הנחש המפורסמת כשהוא מדקלם "צ'הצ'ה צ'ץ' צ'הצ'ה צ'ה", אנחנו מבינים באיזה שיר מדובר בעוד שינודה קורא "!Yo everybody get the fuck up" ופוצח בשיר הטוב ביותר באלבום המדובר שזה Points Of Authority.

הם עוברים לשירים שהמון זמן לא שמענו בלייב כמו By Myself,Runaway וForgotten (שאצלו עבר כבר עשור). מייק שינודה, הראפר הכי מטאליסט שאני מכיר (כן שמעתם אותי ג'ונתן דוויס וקורי טיילור), מגיע הישר אל הקהל בIn The End ואני משיג את המטרה שלשמה ספגתי אין סוף פוגואים ואין סוף קראווד סורפינג ולבסוף הצלחתי להשיג כיף מהבן אדם, אם היה שווה את זה? כן. לקראת סוף האלבום, הם מגיעים ל A Place For My Head כשבנינגטון מוכיח שכל ה90 ומשהו אלף איש הגיעו בשבילו כשהוא פוצח ב'You try to take the best of me' כאשר כולנו צווחים לו בתגובה 'Go away!' כשהוא מחזיר בסופו של דבר לנו באהבה 'Motherfuckers!!'.

הסט של Hybrid Theory נסגר עם Pushing Me Away המעולה ואחרי שהם זורקים קצת עותקים של האלבום החדש,Hunting Party, הם עוברים לסינגל הראשון Guilty All The Same. כמו שאמרתי, התמזל מזלי והייתי בהופעה של לינקין פארק ב2010, ואני חייב לומר שהלהקה השתפרה בהרבה בהופעה שלה.
ההופעה הקודמת הייתה מצוינת, אבל עכשיו לינקין פארק הרבה יותר קופצניים,אנרגטיים ובקיצור הרבה יותר משוחררים. אולי זה האלבום החדש, אולי זה הסט ליסט הלא נורמאלי אבל ההופעות של לינקין פארק עכשיו מטורפות יותר ובהרבה.
יש כמה דברים שכולם יודעים שלינקין פארק יודעים לעשות בהופעות. דבר ראשון זה הביצועים ,למרות שמדובר בשישה חברה, הם לא נופלים מהביצועים המוקלטים שבאלבומים. דבר שני זה הסט ליסט שאף פעם, גם אם לא אהבתם את האלבום החדש, לא אכזבו ובלי קשר להיבריד טאורי הם מתאימים להיטים מכל הזמנים.
אם בהופעות אחרות אפשר להתלונן על המון להיטים שלא בוצעו, כאן אפשר באמת להתלונן רק על Faint שלא בוצע באופן מפתיע.

lp-hero

"מייק שינודה, הראפר הכי מטאליסט שאני מכיר, מגיע הישר אל הקהל בIn The End – לינקין פארק

הלהקה מבצעת שירים מהאלבום החדש כמו Until Its Gone וWasteland ,שלהפתעתי כל הקהל הכיר, לצד להיטים כמו Given Up וNew Divide וכמובן Numb שקיבל שילוב מגניב עם Encore מהמאש אפ המוכר עם ג'יי זי.
לפני 4 שנים אני אמרתי לעצמי שכאשר יגיע שעתו What Ive Done בהופעה אני לא אפסיק לקפוץ לשנייה. אני באמת לא זוכר אם הצלחתי או לא אבל זה בדיוק מה שעשיתי כאשר השיר הכי טוב של לינקין פארק התחיל בנגינת הפסנתר שלו. הסולו הסופר-מעולה של דלסון מקבל חיזוק מטורף של איזה דקה או שניים של סולו שבו דלסון מראה את יכולות הנגינה המטורפות שלו שהוא כל פעם מחדש מסתיר ,ולא בצדק.

קצת לפני השיר האחרון Bleed It Out שינודה מודה לכל הקהל שבא,לדאונלואד ואז נזכר שיש עוד סולן ומבקש מצ'סטר לדבר קצת, הוא מגיב "לא זה בסדר מייק, אני אוהב כשאתה מדבר אני חושב שאלו  דברים מאוד חשובים (כמה הוא שתה בערב?) אבל אני אגיד לכם מה, זה קהל הדאונלואד הטוב ביותר שניגנו לפניו" וכמובן מקבל תשועות נלהבות . בורדון פוצח בסולו התופים המטורף מההופעה במילטון קיינס 2008 (רק חצי שעה נסיעה מפארק דונינגטון אגב) ואחריו מגיע ברידג' הLift me Up Let me go של The Catalyst.
בנינגטון אומר "I bleed it out, digging deeper just throw me away" והקהל בתגובה צווח לו את המשפט האחרון וככה הם גומרים את המסיבה הכי מטורפת בדאונלואד.

קטע מההופעה(האלבום המלא)-

במקום השלישי..-ההופעה הכואבת ביותר שהייתי בה עד היום שייכת לוויל שיז סליפס, הופעה מטורפת ולהקה מטורפת.

במקום השני..- כן אולי הם היו דברנים גדולים אבל ברינג מי דה הוריזון זו הופעה שכל חובב קור שמכבד את עצמו צריך לראות.

במקום הראשון..– אממ… הייבריד טאורי המלא…. לינקין פארק … כאילו דה?

לסיכום, אני אעשה את זה פשוט, לינקין פארק הם הלהקה,האלבום,השיר ועכשיו גם ההופעה הכי טובים בעולם ולמי שחושב אחרת- SHUT UP WHEN IM TALKING TO YOU
בקיצור, היום הטוב ביותר בדאונלואד אני עפתי לעודד את אנגליה במשחק (ואני חייב לציין שלפני יומיים הייתי מעריץ אדוק של איטליה).
כאן שאווטר בדאונלואד פסטיבל.
רות פאקינג סוף.

Crowd2

קטגוריות: הופעות | תגים: , , , , , , , , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: