"היום בו ראיתי את המוות" – פסטיבל דאונלואד 2014 חלק א'

Welcome (סקירה ע"י מתן Shouter יניב) (צילום ע"י קובי Sasa סאס) *מלבד הצילומים בהן ניתן הקרדיט לצלמי הפסטיבל לארוז אוהל,לקחת צידה,להיפרד מהאם-פי,לכבות את הפייסבוק שלא יפריע בזמן הקרוב ולצאת למקום שכול כולו רוק ומטאל (וקור ופאנק) שנמצא בארץ שהמציאה את הדבר הזה ושמה היא אנגליה. זהו למעשה הפסטיבל הגדול הראשון שלי(אני נוהג קצת להחשיב פסטיבלים מקומיים) אז משום מה ההתרגשות הייתה כל כך גדולה שבפעם הראשונה בחיים שלי יצא שלא נרדמתי בטיסה(כבוד!) דאונלואד פסטיבל ממשיך דרכו של הפסטיבל האגדי Monsters Of Rock ועושה זאת באמת בכבוד רב. כל מי שהיה שם מבין על מה אני מדבר, זה לא רק על הליין אפים. האווירה הזו שנמצאת במקום יש בה משהו שמשדר טירוף חושים מוחלט, כיף רק ללכת,לטייל,להכיר אנשים במקום הזה בלי לקנות דבר או לראות. כמובן הפסטיבל הזה שם דגש חזק חזק על האיכות של הלהקות. טיפה בדומה לוואקן ובניגוד מוחלט לרוק אמ רינג והלפסט, הבחירות של הלהקות נבחרות לפי המיטב של הז'אנר ולא תמיד מבחינת איזה מהשמות גדולים יותר. השנה באמת השמות לא כללו את מטאליקה או את בלאק סאבת', אבל לפי דעתי הם כללו להקות טובות לא פחות ואף הרבה יותר אבל זה טעם אישי. ביום הראשון היה לנו את אוונג'ד סבנפולד בהופעה הגדולה ביותר שלהם בתור הדליינרים,היה את הגות'יים שאלו Within Temptation, קצת רוק ומטאל חדשניים כמו Skindred וPowerman 5000 וגם קצת אולדסקול כמו Rob Zombie וBlack Label Society,אז עקב בגרות שהייתה לי נאלצתי להגיע לפסטיבל ביום שלו, למצוא מקום מהר מהר להרכיב אוהל ומחנה קטן מהר מהר ולרוץ מהר מהר להופעות. אז בעוד שאני רץ אני עוצר לפתע במקום ומולי עומדת המפלצת הגדולה ביותר שראיתי ומסתבר בסוף שזו הבמה. שני מסכי ענק ניצבו בכדי שנראה את הלהקה שנראתה מרחוק כמו קבוצת נמלים הקופצת על סלע.סאונד מדהים של מאות הרמקולים שהוצבו ברחבי הפארק ויצרו סאונד כמו ששומעים לבד באוזניות. אני מתנער מהתדהמה ורץ מהר לעבר הבמה כשעליה כבר מנגנים Powerman 5000.

Powerman1

"Are you ready to get up?!" – פאוורמן 5000

Powerman 5000 הגעתי מהר באמצע ההופעה ובדיוק בסופו של How To Be Human  מהאלבום החדש. אני כבר לא צריך כבר להכיר לאנשים את הלהקה הזו, הנוכחות של האנגלים בהופעה הייתה נחמדה וכולם נהנו משואו מסיבתי ומטורף בהדרכת מיכאל 'ספיידר' קאמינגס. נראה שלדאונלואדים לא היה אכפת ,בהופעה הזו לפחות , מי יהיה קדימה, אז התמקמתי לי בנוחות בקדמת הבמה כשאני שומע את ספיידר צורח לקהל "Are you ready to get up?!" לפני שהוא פוצח בשיר הטוב ביותר של הלהקה Bombshell שבמהלכו נפתח לו מעגל פוגו אנגלי מטורף שבו כמובן שמחתי לקחת חלק. פאוורמן יצרו הופעה כיפית שאי אפשר לא לזוז או לקפוץ בה. גם אם הייתה לי אפשרות בחירה, לא הייתי בוחר להקה טובה יותר לפתוח בו את הפסטיבל הזה. לזה אני קורא הופעה מצוינת. קטע מההופעה- https://www.youtube.com/watch?v=BhGPsvS-fkA

Skindred1

"שום דבר לא הכין אותי להופעה הזו" – בנג'י וויב וSkindred

Skindred אבל שום דבר, פשוט שום דבר לא הכין אותי להופעה הזו. אני כן מכיר ומאוד אוהב את הלהקה הזו ועדיין מצאתי את עצמי עם הפה פעור בהופעה שלהם. צלילי החצוצרות מהסרט מלחמת הכוכבים נשמעים ברקע, כשבמקום דארת' ויידר מגיע אלינו,עם הראסטות ומשקפי השמש המפורסמות  הגימיק המהלך בנג'י וויב שפוצח בלהיט Rat Race. בנג'י לא מפסיק להלהיב אותנו,לעשות תחרות מתבקשת בין איזה צד רועש יותר(ימין או שמאל) ובעיקר כמובן לקלל אותנו. לדוגמא- "הצד הזה(שבו אני הייתי) אתם פא&)%$@ הורגים את זה, הצד הזה אתם סתם בני @%)*#  לכו ל^*(*&#!" (ובשיר שלאחריו התפקידים מתחלפים והצד שלנו התבקש ללכת ל@%!^ כשמופנית אלינו אצבע מסוימת) הלהקה מרשימה את כל הקהל ואי אפשר היה שלא להצטרף לטירוף שהיה שם. אבל שיא ההופעה הגיע בשיר Warning. זה מתחיל עם הקטע הידוע של-'לשבת בשקט ולקום ברועש' של האחים מסליפנוט וממשיך כאשר אל הלהקה מצטרף קיאו קנטה היפני (הפרפורמר האדיר מCrossfaith שמסתבר שחבל שפספסתי אותם) שמצטרף לביצוע מטורף לגמרי של השיר שבסופו וויב, שכבר תפס את תשומת ליבו של כל הקהל בפסטיבל, קורא לכולם להניף את החולצות שלהם וליצור הליקופטר. כל מי שהיה בבמה המרכזית בצהרי היום,מקרוב ומרחוק,עם חולצה וביישנים שלקחו אחת אחרת, עושים המוני הליקופטרים אדירים באוויר. skindred יורדים מהבמה ,כשכל הקהל מתחנן לעוד שיר, והם לא רק דפקו הופעה אלא דפקו את אחת ההופעות הכי אדירות בפסטיבל. קטע מההופעה- https://www.youtube.com/watch?v=QCz-C23pIbk&list=UUwddegR-z1xiAnCzV4CyOyg

Black Label1

"בואו נהיה פיירים, הקהל בהופעה של הלהקה הזו מגיע רק בשבילו" – זאק ווילד Black Label Society

Black Label Society כשההלם מskindred עדיין לא חלף, כולנו מתכוננים לאגדה המגודלת ששמה  הוא זאק ווילד. לא כל כך הבנתי למה בדיוק הבן אדם שידוע בהיותו מהגיטריסטים הגדולים בתבל נמצא במקום כל כך נידח בצהרי היום אבל על סידורי הליין אפ נתלונן בעתיד. אנשי בלאק לייבל נהנו מצוות ענק של 20 איש שנתנו את אחת מחוויות הסאונד הטובות ביותר בפסטיבל. ברצינות, יש להם גם נטיות התאבדויות שדורשות אבחון והביאו אותם לטפס על כל רחבי הבמה להתקנת התאורה שלהם ללא שום כבל שיעזור להם.. ובכן לא ליפול למטה. ההופעה נפתחת בפלייבק קצת מטופש לשיר My Dying Time וממשיך לביצוע חלש מאוד של השיר. במהלך ההופעה הלהקה נשארה דבוקה כל כך למקום שבו עמדו שאפשר לחשוב שהם כאילו פחדו לזוז קצת. מדי פעם הם עשו עם הראש ולא טרחו במיוחד להסתיר את כמה שזה הכול מאולץ וכמה שהם מאוד עייפים. זאק ווילד(שבואו נהיה פיירים, הקהל בהופעה של הלהקה הזו מגיע רק בשבילו) שידוע בהיותו נינג'ה על הבמה, הזיז איבר אחד במשך חצי מההופעה (כן מלבד הידיים והפה) וזו הרגל שלו שהוא כאילו חשב אם לשים אותה על המגבר או על הרצפה. במהלך החצי השני אותו הדבר כשמדי פעם הוא מחליף גיטרה ומלהיב את הקהל לשנייה כשהוא מרביץ באגרופיו כמו גורילה. רגע לפני שאני פונה לעזוב ולהגיד לווילד תודה שחרבנת עליי, הלהקה פונה לשיר האחרון שזהו הלהיט הגדול שלה Stillborn. משהו קצת השתנה בשיר הזה, הלהקה החלה להפשיר את הדבק ולהתחיל באמת לזוז קצת במקום וזאק ווילד חזר קצת להיות הנינג'ה והגיטריסט שכל כך אוהב להשוויץ בשרדים שלו, אבל זה קרה שוב-רק לשיר אחד. אחרי שקצת התאכזבתי מווילד וחבריו, פיניתי קצת זמן,קניתי קצת אוכל וישבתי על הדשא בזמן שהלהקה שמייצגת את הז'אנר הגות'י בפסטיבל עלתה לבמה. Within Tempation קשה לי להגיד כמה מרוכז הייתי בהופעה הזו וזאת מפני שעם כל השואו והפירוטכניקה שהיו בהופעה הזו, משהו בלהקה הרגיש מאוד עייף, מאוד לא נהנה ומשהו מאוד נטול רגש בהופעה. Within מאוד אוהבים בסינגלים שלהם לארח כל מיני זמרים וכמובן שלשים את כולם זה לא אפשרי כל כך אז השתמשו בפלייבק שגם עזר לאווירה נטולת הרגש. שירים מצויינים כמו What Have You Done מצאו את עצמם הרחק מההופעה. כן קשה לי להגיד שזו הייתה הופעה גרועה כי היה קשר מגניב וחם עם הקהל והייתה השקעה ולא זלזול כמו בהופעה הקודמת. אבל לי יש בעיות קשות עם ביצועים קרים ונטולי רגש והם גרמו לי קצת לאבד עניין בהופעה.

Zombie

"הפרפורמר המופרע ביותר שיש בהאבי מטאל בשנים האלו" – Rob Zombie

Rob Zombie את הבן האדם הכל כך מוכשר הזה אני תמיד אזכור דווקא כאחד מבמאי האימה הטובים ביותר בקולנוע, אבל, לא פחות חשוב גם יש לו מוזיקה לא רעה בכלל. עובדי הבמה תפאורתו של הזומבי שנראתה כמו שילוב של כמה סרטי אימה(כמובן) ישנים. מלך האימה עולה לצלילי אחד השירים האהובים עליי והפחות מוערכים שלו Teenage Nosferatu Pussy. למרות שלצערי הוא לא הולך לכבוש מעריצים בישראל, רוב זומבי הוכיח לי ולכל מי שהיה בפארק בזמן הזה(שחלקם גם התכונן לחברה של סבנפולד) שהוא הפרפורמר המופרע ביותר שיש בהאבי מטאל בשנים האלו. הוא יורד לקהל במשך פעמיים או שלוש (הפסקתי לספור כבר) ועושה רעש אדיר בכל דונינגטון פארק. הוא מדבר לא אחת ומשבח את הקהל, "Rock Am Who?" הוא לועג לקהל הגרמני,קצת מתלונן על זה שיש עדיין אור שמש באופק("אור שמש מעוור לי את העיניים",הוא אומר) וגם לא מפחד לגנוב ממעריץ בקהל בובת מין,לנשק אותה באמצע ההופעה כמו שצריך וגם להדביק אותה קצת לפרצופם של נגניו. הזומבי אומר לקהל "בשיר הבא- הצד הזה, אתם צורחים Rock והצד הזה Mother Fucker, השיר הבא נקרא Sick Bubble Gum ואני הלכתי קצת לנוח". גם לנגנים בלהקה לא חסר בכלל. ג'ון לורי,הידוע בכינויו ג'ון 5 או הבן אדם שהפך חצי מהשירים של מרלין מנסון למה שהם היום, לא מפסיק לקפץ ולרוץ כמו נינג'ה ובנוסף להראות את היכולות שלו כנגן גיטרה מטורף בסולו המעולה שהיה לקראת סוף ההופעה. כמובן גם פיגי די שכבסיסט הוא בטוח משתגע וג'ינג'ר פיש כמעט ושובר את מערכת התופים(המקלות כבר נשברו מזמן). הם פוצחים בשיר האחרון להופעה זו וזה Dragula המצוין ומשאירים את הקהל מזיע ודורש הדרן שני ואפילו מעריץ אוונג'ד סבנפולד שכמוני הצטרף לקריאות אבל הזומבי התנצל,הודה לקהל ועזב בחיוך(חיוך מפחיד כמובן).   קצת לפני שאני עובר למופע המרכזי של יום השישי ה13 רציתי לציין שאין מה לעשות זה פסטיבל עם כמה במות והיו מספר להקות שקצת חבל לי שלא הספקתי אליהן. בראש ובראשונה היו אופסרינג שניגנו את אחד האלבומים הטובים שלהם- Smash במלואו וזה קצת היה חבל לי, היה גם את אופת' שזו אולי ההופעה השלישית שאני מפספס שלהם וזה קצת מעצבן, Bad Religion ששמעתי שהיו מצויינים הבמה שם הייתה מלאה עד אפס מקום בהופעה שלהם, וכמו שציינתי גם את החברה היפנים של Crossfaith. Sevenfold2Avenged Sevenfold המסך השחור שליווה את כל היום הראשון של הפסטיבל(ועליו הועלו התפאורות של הלהקות הקודמות) נפתח ובמת הארמון העצומה של האלבום החדש נראית לנגד עינינו. ההתרגשות בעיצומה וניכר בקהל האנגלי שהוא מאוד אוהב את סבנפולד, אולי אפילו יותר מ2 ההדליינריות שיבואו בהמשך הסופ"ש, ולכן קצת היה קשה אבל הצלחתי להגיע ל'שורות המוות' (כינוי שנתנו לשורות הראשונות בהופעה של סבנפולד ומי שהיה בכל דבר שדומה שדומה להופעה שלהם יבין למה השם). נכון זה כבר לא חדש שיש הופעה בחול של הלהקה הזו אבל זו גם ההופעה שהוכרזה הארוכה ביותר שלהם(שעתיים, 18 שירים) וגם הפעם הראשונה ב15 שנה שבה הלהקה סוף סוף מגשימה את המטרה שלה ומופיעה כהדליינרית מכובדת בפסטיבל רוק ומטאל ענקי. פייר שמחתי בשביל החברה האלה והם לא ניסו להסתיר את ההתרגשות שלהם בהופעה שלהם שנפתחה בתרתי משמע- פיצוץ (של כמה זיקוקי דינור) שהובילה לביצוע מחשמל ומטריף חושים לShepherd Of Fire שבו לא הפסקנו לקפוץ לרגע. אם שדאוס(מאט שדאוס לעקשנים) מודיע שהם הולכים לקחת אותנו מטה מטה אל הBat Country לביצוע שבו אני באמת לא חושב ששמעתי לשנייה אחת את הלהקה עקב צרחות ופוגו שמוביל לאולי החיסרון של 'שורות המוות'. אחרי Hail To The King ,שהיה כיפי מאוד למרות שאני לא מעריץ הדוק של השיר, קרה אחד המקרים החזקים,המרגשים ואולי גם קצת המפחידים ביותר שקרו לי בהופעות אי פעם(והמוזר הוא שספוון אוף איבל לא קשורים אליו באופן מפתיע). שדאוס עוצר קצת את ההופעה בשביל להקדיש את שיר האבלSo Far Away לזכרו של הבן אדם ,שלדבריו, תמיד רצה להוביל את הפסטיבל הזה ,ג'ימי 'דה רב' סילבן, ומספר שכמה דקות לפני ההופעה הוא קיבל טלפון מאימא של המתופף המנוח שעודדה אותו לרצוח את הקהל האנגלי למען ג'ימי. מיותר כבר לציין שהביצוע לשיר היה מרגש והלהקה נתנה את כל כולה דווקא בשיר הזה. אני רוצה לציין שבמשך היום לא ירדה טיפה אחת מהשמיים וכאשר סיניסטר גייטס פונה לסולו המפורסם של השיר נעשה מה שהדתיים קוראים 'אלוהים פתח את ארובות השמיים', ברגע הזה ההשערה שלי ושל רוב הקהל היה שמדובר במסר קטן של דה רב.

Sevenfold3

"אולי מההופעות הטובות ביותר של הלהקה אי פעם" – אוונג'ד סבנפולד

לקח גם ללהקה וגם לקהל דקה להתאפס לאחר השיר והגשם שבו החל (שאחר כך חזר לכל הלילה, אבל תודה שיש מגן גשם לאוהל) והם מגבירים קצב ללהיטים כמו Nightmare המעולה,Afterlife שמאוד אהוד עליי אישית וגם לביצועים שהפתיעו את כולם בשיר הותיק Burn It Down,בשיר הסבנפולד-הארדקור הישן יותר Second Heartbeat ולביצוע מטורף לשיר שכולם התלוננו שלא היה בטור-Beast And The Harlot שבסופו הלהקה יורדת להדרן. אבל ההפתעה הגדולה של הערב(אם נשים את "הופעתו" של דה רב בצד), הייתה כאשר הלהקה עולה עם גיטרה אקוסטית לשיר הטוב ביותר של הלהקה שלא בוצע כבר כל כך הרבה זמן שזו הבלדה Seize The Day. אחרי כן שדאוס פונה לקהל ושואל "Are you guys insane?" ופוצח אולי בביצוע הכי insane שהיה אי פעם לAlmost Easy. הקהל לא מוותר ללהקה ומחזיר אותה להדרן שני(כן זה "לא היה מתוכנן".. יודעים..) והלהקה פוצחת בביצוע שהוא בהחלט הטוב ביותר ששמעתי לשיר הכי חולה בראש(שלא קשור לקניבל קורפס ולדת' ברוטאלי) בעולם שזה הלהיט המוכר ביותר של הלהקה A Little Piece Of Heaven. השיר האחרון בהופעה הוא כרגיל Unholy Confessions שפתח פוגואים,מעגלים, וול אוף דת'ים מהאגדות והוא סגר את ההופעה בדיוק באותו הטירוף שהיא התחילה. מטרתו של  סטיוארט גלריט (מארגן הפסטיבל) בהבאתו את אוונג'ד סבנפולד כהדליינרית הייתה שהיא תשחזר את מה שסליפנוט הצליחו לעשות בהופעה המפורסמת ופורצת הדרך בדאונלואד 2009. ימים יגידו כבר אם הוא צדק או טעה בעניין הזה, אבל מבחינתי הם עשו את זה בגדול. סט ליסט מפתיע ומגניב, למרות חסרונו המורגש של Welcome To The Family  ואולי קצת Scream(שאותו גם לא ציפיתי לשמוע) ועדיין סבנפולד יצאו תותחים בערב הזה ואני מקווה לשמוע שנה הבאה שהם יובילו את רוק אמ רינג. קטע מההופעה- http://www.youtube.com/watch?v=PbIwc1ptgpU     אז לפי דירוג, הלהקות הגדולות של הערב הן: מקום 3- האימה… הטירוף.. רוב זומבי… אולי ההופעה המופרעת ביותר שראיתי מאז שנולדתי. מקום 2- ראיתי באינטרנט הרבה הופעות שלהם, אבל שום דבר לא מכין אותך להופעה האמיתית של אוונג'ד סבנפולד, וזו אולי מההופעות הטובות ביותר של הלהקה אי פעם. במקום הראשון…-כן כן תופתעו אבל גם הזיקוקים והאנרגיות של החברה של שדאוס,גייטס ודה רב לא מצליחים להפיל על השוק שקיבלתי מהטירוף המפתיע בהופעה של סקינדרד. רגע ההליקופטר המדהים של סקינדרד עם השיר Warning- https://www.youtube.com/watch?v=Mjk4gJWy1C0 לסיכום, יום פתיחה מטורף שכבר הצלחתי בו להיכנס לוויב הזה של הפסטיבל ולהבין את האווירה שלו, הכרתי לעומק כמה להקות שהיו חדשות לי ועוד יותר לעומק להקות שהכרתי ממזמן. את יום השישי ה13(כן זה היה התאריך) הזה אני אזכור בתור היום שבו ראיתי את המוות, שמו היה אוונג'ד סבנפולד. כאן שאווטר בדאונלואד פסטיבל. רות סוף. Crowd1

קטגוריות: הופעות | תגים: , , , , , , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: