"מחשב הוא אויב וגיטרה היא חברה" – Imaginary Enemy של The Used סיקור אלבום

הורד (1)

(סקירה ע"י מתן Shouter יניב)
כשהם אחרי אלבומים אדירים כמו אלבום הבכורה ו
Liers For Lairs וכמובן השיא שזה In Love And Death, דה יוזד,מהלהקות המחאתיות והמורדות בעולם, משחררים את האלבום החדש שלהם,השישי במספר, שנקרא Imaginary Enemy.
The Used הם למעשה מלהקות הרוק האהובות עליי של שנות האלפיים ואני מחשיב את עצמי כבר מזל שהצלחתי לראות את הלהקה הזו בהופעה חיה.
גם בהופעה וגם בשירים שלהם, ללהקה יש בתוכה אנרגיות,אנרגיות מהסוג שלא נראות אצל הרבה להקות. בשירי פאנק מהירים וקליטים או בשירי רוק כבד שגורמים לקהל וללהקה לקפץ ללא הפסקה.
היום הלהקה מגיעה בוגרת הרבה יותר באלבום החדש, כשלסולן הלהקה כבר נולדה ילדה באמצע ההקלטות, הבנתי שהם לא עומדים ממש לקלל כמו בדרך כלל ולחשוב על כיוונים בוגרים יותר.
אז למרות שאני משוחד ממש מההופעה ששמעתי בה מספר שירים מהאלבום לראשונה (שזה לא מומלץ בכלל), שמעתי את האלבום החדש.

האלבום נפתח בשיר Revolution שהוא עוד שיר ניצחון אדיר וממכר של דה יוזד.ריף אדיר,מילים כואבות,קצב של שנות האלפיים, שיר הארדקור של דה יוזד. כמו שאמרתי, ראיתי כבר חלק מהשירים האלו בהופעה חיה וזה קצת לא בא לי בהפתעה בשמיעה הרשמית של האלבום.
עם זאת אני זוכר טוב מאוד איך השיר הזה הלהיב את הקהל (שלא הכיר את השיר בכלל). גם בגלל הליריקס המחאתי שקורא ל.. טוב Revolution כמובן, השיר מרגיש חזק ואנרגטי ומעולה ללייב.
הסינגל הראשון (שהוא גם השיר השני באלבום) הוא לא רק השיר הטוב באלבום, הוא גם מהשירים הטובים ביותר שהלהקה הוציאה אי פעם וקוראים לו Cry.
מדובר בשיר אלטרנטיבי המנוני גאוני שמובל ע"י פזמון ממכר וע"י השורה הגאונית – "Love is not a battle it’s a ticking time bomb". דה יוזד יוצרים פשוט להיט חסר מעצורים שאי אפשר לעמוד בפניו.

מכאן האלבום נחלש עם השיר El-Oh-Vee-Ee. יש לו ברידג' מגניב, פזמון סביר ובתים פופיים ומעצבנים. השיר מותאם הרבה יותר לילדי הMTV, אני פחות מתתי עליו.
אבל השיר עם השם הארוך מאוד, A Song To Stifle Imperial Progression, למרות הפזמון היותר מצחיק שלו, הוא שוב מוכיח כמה דה יוזד אוהבים צרחות ודיסטורשיינים ובעיקר לעשות מחאה וכיף.

לGeneration Throwaway יש ליריקס מגניב, אבל הלהקה שוב נופלת למקום מאוד חלש אצלה וזה המקום הפופי שבעיקר משעמם אותי אישית. השיר לא מתפתח לשום מקום חדש ועסוק בעיקר בלהגיע למקומות אלקטרוניים ופופיים.
יש כבר כמה להקות לא רעות בכלל שלקחו לעצמם צדדים פופיים כמו 30 שניות למאדים,קורן,פאראמור,גרין דיי ועוד כמה. אבל אצל דה יוזד יש משהו שונה מהלהקות הללו, אם הפופ שלהן יכול במקרים הרעים לעצבן עד כדי התמוטטויות עצבים ותלישת שיערות אז אצל דה יוזד הפופ שלהם יותר רגוע ויותר משעמם.אני לא יודע מה יותר טוב בשבילי כמאזין, אבל דבר אחד בטוח וזה שדברים אלקטרוניים ופופיים למיניהם אמורים לעשות הכול רק לא להרדים אז בקיצור-דה יוזד צריכים לעבוד על הצד הזה ובגדול.

Make Bad הוא טיפה שיפור מהשיר הקודם. יכול להיות בגלל התוספת של הגיטרה והתופים שהיו מאוד חסרים בשיר הקודם. אבל עדיין הוא סובל משעמום מעצבן. אולי אני מגזים אבל Evolution הוא מהשירים הכי פחות טובים שהלהקה שחררה בכל 14 שנות הפעילות שלה. הפסנתר של הקריסמס הוא מעצבן וגם לא כזה קשור לשיר. הקשר בין הלחן והשירה והכלים במהלך השיר הוא כמו קשר שבין שיר של מדונה לשיר נוצרי (מה הקשר? אין קשר).

המצב משתפר מעכשיו עם Imaginary Enemy,שיר הנושא של האלבום, שהוא יותר פופ-פאנק משולב עם גיטרה אקוסטית שהופכת למשהו שמזכיר בקטנה שיר ספרדי. הפזמון נחמד וקליט,מהסוג שדה יוזד אלופים בו, והברידג' צווחני וקצבי,מהסוג שדה יוזד אוהבים, ואאוטרו שמשלב את שניהם.

הרצועה הבאה היא הבלדה Kenna Song שמזכירה קצת פופ של האייטיז. זוהי בלדה נחמדה ומאוד חמודה אבל החסרון שלה היא שהיא ארוכה ומאוד איטית.
Force Without Violence הוא הוכחה שדה יוזד יכולים להתעלות על עצמם ולעשות בלדת פופ שראויה ללהקה שלה ולא תרדים את המאזין. קצת חבל שהלהקה עשתה את זה בלא יותר משיר אחד בודד אבל לא משנה.

Overdose לא עומד בציפיות של קודמו והוא לא מוכיח דבר אבל כן שיפור קטן משירי הפופ הקודמים. כצפוי מאלבומים של דה יוזד גם כאן יש אאוטרו שנשמע מגניב למרות שהוא לא קשור לשום דבר

לסיכום, 2 השירים הראשונים הם ללא ספק מהשירים הטובים ביותר שהלהקה הוציאה אי פעם. אבל בחלקו של האלבום הלהקה נופלת בגדול בצד הפופי שהם מנסים ליצור. זה טוב ונחמד לצאת לכיוונים חדשים אבל כנראה שהדברים הגאוניים שהלהקה עושה כמעט בכל שיר רוק, לא מגיעים בשלמותם לפופ והאלקטרוני.

כמו שאמרתי כן יש שיפור גדול בעיקר שיר Force Without Violence אבל זה לא אותו הדבר כמו הדברים שהלהקה עושה בשירים רועשים כמו Take It Away או בשירים פאנקיים כמו The Taste Of Poision או אפילו בשירים על גבול הרוק פופ השקט כמו All  that I've got.
זו החלטה של הלהקה להתבגר לכיוונים חדשים אבל אני לא מאמין שהם יצליחו לעשות עם מחשב את מה שהם יודעים לעשות עם גיטרה.
שוב זו החלטה של הלהקה בלבד וכמעריץ אני תומך בלהקה אבל כמאזין אני כן מעדיף לשמוע את הלהקה עושה מוזיקה טובה יותר.

אז לסיכום-
10\6
(מחשב הוא אויב וגיטרה היא חברה,במקרה הזה לפחות)

(לא לשכוח) קישורים:

Cry-
https://www.youtube.com/watch?v=CE2CAvJZiiM

Revolution-
https://www.youtube.com/watch?v=6L-trT1GMlU

דף הלהקה בפייסבוק-
https://www.facebook.com/TheUsed?fref=ts

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: