"אין מתמטיקה לשרצים" – Estatic Aggerssive Behavior של Spawn Of Evil סיקור אלבום

1069317_10151770149713767_1204877886_n(סיקור ע"י מתן Shouter יניב)
בפסטיבל
Northen Hights שבו Spawn Of Evil הופיעו כהדליינרים, הם סיפרו שיש בדיחה בלהקה שכל פעם ששואלים אותם 'נו מתי אלבום?' הם אומרים תמיד 'שנה הבאה יהיה אלבום' והדבר הזה נמשך במשך 15 שנה. אז השנה סוף סוף יצא אחד האלבומים המצופים ביותר בארץ. נראה לי שאין ממש מישהו שאוהב מטאל ישראלי ולא לפחות נתקל בשם הלהקה. אתה יכול לאהוב אותם ואתה יכול לא לסבול אותם, אתה עדיין תרצה לשמוע איך לעזאזל ישמע האלבום שלהם כשהוא סוף סוף ייצא. אז בשיא הכינות, התרגשתי כשסוף סוף הגיע לידי האלבום החדש של הלהקה. מעבר לכבוד הזה שאין הרבה שקיבלו אותו, מדובר בסוג של אוסף של 15 השנים האחרונות ולכן זה ללא ספק מהאלבומים המסקרנים ביותר שיצאו השנה. אז בלי בלבולי שכל הנה מה ששמעתי מן השרצים.

אני לא חושב שיש משהו ממש להגיד ולהרחיב על Flames Of History כבר. מדובר שיר שכבר מוכר כמעט לכל אוהבי הדת' בארץ, וכל מי ששמע ומכיר אותו יודע כמה שהוא שיר רצחני וגאוני. גם Borders Of The Obscene הוא שיר רוצח כמו קודמו.המוזיקה של ספוון אוף איבל זה דת' קלאסי האומנם, אבל הלהקה כן לוקחת את זה למקום שלה. זה אומר הגראולינג העמוק והמפחיד של מוטי (השרץ) רוקח,הגיטרות של מיקו הרונין וניר תמיר שזה לא משנה מי בלהקה לשניהם יש את העוצמה שיש במוזיקה של הלהקה והמקצבים שהם והמהירות שלהם הם אפילו על גבול הדת' קור של חזי מנשה וירון חקון (לכל החכמים, הכוונה לקצב המהיר לא למוזיקה).

Fight For Balance זה שיר שיכול לשנייה אחת להישמע איטי וכבד ובשנייה האחרת הכי מהיר שיש. הלהקה שוב עושה את מה שהיא עושה הכי טוב וזה להוציא את העצבים שלהם על המוזיקה וזה משהו שכמאזין אתה יכול להיות "שמרן" ואתה תשמע את השירים כאילו הם אותו הדבר אבל אם אתה לא אז מאוד יהיה לך קל להתחבר.
Soul Scarification הוא בעצם כמה קטעים מעולים שהוצמדו בכוח ולא בצדק לשיר אחד. נראה שהלהקה מאוד התרגזה כשהיא כתבה את השיר הזה שהם קצת שכחו לסדר אותו אז הוא יצא מבולגן טיפה.

Suffering Of The Flesh הוא שיר שגרסתו הקודמת הייתה בדמו של הלהקה (הישר מ1999), שאגב לפי דעתי הוא הדבר הטוב ביותר שהלהקה שחררה עד היום (לא כולל את האלבום אגב) ולכן אני מכיר ואוהב את השיר הזה. התוספות של ה11 שניות מאוד מיותרות, הלהקה ניסתה להפוך את השיר הזה ליותר משיר "קטן" אבל נראה היה שדווקא כשהוא היה שיר "קטן" היה לו קסם גדול יותר משירים "גדולים". השיר עצמו כמובן נשאר מצוין.

פתאום, בהפתעה גמורה מגיע השיר הטוב ביותר של ספוון אוף איבל ומהשירים העצבניים ביותר בעולם- First Stone. הגאונות בשיר הזה זה בעצם העניין הזה שהוא מתחיל בפיצוץ והאש שלו רק עולה, בלי הפסקות מנוחה. יש להקות שיעשו את הרעיון הזה בצורה מבולגנת ומטומטמת,אבל לא הלהקה הזו. ישנה תפנית קטנה באלבום בשיר Blackout והוא משלב מגוון ז'אנרים. השיר המהיר ביותר באלבום ולעיתים מתקרב למטאל ברוטאלי(שתמיד הייתה ללהקה זיקה ברורה אליו) בשילוב הדת' המוכר(בוא לא ניסחף) ואפילו בעל קטעים של פאוור מטאל. השילוב יוצר שיר מעולה.

Mysterious נפתח באינטרו איטי ו"שקט"(מדובר באלבום של ספוון אוף איבל, אז שקט זו איננה מילה מדויקת..) שנקטע בצרחה של מוטי רוקח.הוא באמת שיר להיט ומהשירים הטובים באלבום ולדעתי היה גם נדרש שהוא יפתח את האלבום. והוא גם אחד השירים הטובים באלבום.

קצת קשה לקרוא לMy Dream שיר כי מדובר בדקה שנגמרת מהר וגם הייתה ממש מיותרת סך הכול. השיר שסוגר את האלבום שנקרא Brutality Of Ignorance נפתח בבס מגניב של חזי מנשה ולאט לאט נכנסים כל חברי הלהקה לשיר. הוא שיר ב6 חלקים- החלק הראשון הוא הבס המדובר, החלק השני הוא קצת דרמטי ו"שקט"(אמרנו כבר על שקט של ספוון אוף איבל),החלק השלישי הוא קצת דת' ברוטאלי שמפוצץ בסולואים ובגראולים מהירים, החלק הרביעי מגיע בהפתעה קטנה קטנה הוא דומה קצת לראשון והחלק החמישי הוא חלק בצורת ספוון אוף איבל קלאסי, החלק השישי חוזר על כמעט כל 5 החלקים וכבר מיותר באיזה שהוא שלב. השיר הוא המתוחכם והגאוני ביותר באלבום שמותח קצת את עקרונות הז'אנר, אבל הוא ממש לא מהטובים באלבום וקצת חוזר על עצמו בשלב מסוים.

לסיכום, זה בדיוק כל מה שחשבנו וכל מה שרצינו שיהיה באלבום של השרצים. סאונד דת'י ללא מעצורים,ביצועים שלא פוסקים. אלבום עצבני ומושרץ לאורך כל עשרת שיריו שלא לוקח שבויים.השירים מוכרים כבר מהופעות,יוטיוב ודברים אחרים ולכן כל אחד ,שמכיר קצת את השרצים, יודע למה הוא נכנס. הדבר החדש היחיד אולי באלבום זה הביצועים וההפקה. כלומר, אם בדמו הייתה לנו הפקה שהיא סך הכול זולה וישנה(טוב מדובר בסוף של שנות התשעים כשלאף אחד לא אכפת ממטאל להזכירכם), אז כאן יש לנו הפקה רצינית של מטאל 2014. אז מבחינת הפקה וביצוע אפשר לראות הרבה שיפור, מבחינת השירים והמוזיקה אין שום שינוי וטוב שכך.

יש הרבה להקות שמתבגרות לטובה וזה מגניב, אבל ספוון אוף איבל נשמעים מטורף דווקא בגלל שהם ממשיכים לעשות מוזיקה בצורה הזאת במשך 15 שנה. בעצם במשך 15 שנה ישנו דבר אחד ידוע והוא שהלהקה עושה מוזיקה עצבנית בשביל להישאר שפויים ולא עצבניים בחיי היום וזה מה ששומעים באלבום,להקה שפשוט פורקת את העצבים על המוזיקה שלה. אין נוסחה ואין שום מתמטיקה לספוון אוף איבל, הם עושים את מה שהם עושים טוב וזה דת' מטאל עצבני ומטורף.

לסיכום,
אלבום מושלם (סוג של 10\10)
(כי אין מתמטיקה לשרצים)

Flames Of History-
https://www.youtube.com/watch?v=ffW7Th9aqvI

 הטיזר של האלבום-
https://www.youtube.com/watch?v=4Qg_QCptSqQ

הורדה של הדיסקוגרפיה של הלהקה עד לאלבום הזה(רשמי וחוקי)-
https://docs.google.com/file/d/0BzVEuCuJKKC3YXo4U202ekxLcVE/edit?pli=1

עמוד הלהקה בפייסבוק-
https://www.facebook.com/SpawnOfEvil.il

ההופעה הקרובה של הלהקה-
https://www.facebook.com/events/239465142880813/?ref_newsfeed_story_type=regular

קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: