כתבה: נעדר הרוק

525452_10200163797870231_981322613_n

(כתב: מתן SHOUTER יניב)
"למה אין רוק בישראל?" זה דבר שאלה שהרבה אוהבי רוק מתלוננים ו"למה יש אמריקה את אלביס,מטאליקה ואוזי אוסבורן ולנו יש את אייל גולן?" ו"למה?" ו"למה" ו"באסה". אבל יש כאלה שלא מבינים שיש להקות שרובן צעירות בעלי אלבום אחד שלפעמים עוקף אפילו את הקלאסיקות של אמריקה אבל אף אחד לא מוצא את זה. עד שלהקה ישראלית שאני מאוד אוהב בשם להקת סוכרזית הרימה את הכפפה ותלתה שלטי "נעדר" תמימים שעליהם כתוב "רוק" במקום שם של מישהו.
על זה מטאליקה אמרו Sad But True

אז קודם כל איך הגענו למצב כזה שכולם מבינים שהתקשורת והרדיו שמים פס אחד גדול על הרוק והמטאל בישראל עד כדי כך גדול שלהקה טובה כמו סוכרזית שאמורה כבר להגיע למינימום אלבום זהב ובמקום לפעול לבד ולהגיד לתקשורת ולרדיו את האמת הקשה בפנים. האמת זכתה לתגובות רבות ממוזיקאים(כמובן של רוק),סלבריטאים ואפילו מאנשי תקשורת שכנראה רוצים גם להביא שינוי.

אז בוא נתחיל מהתחלה, בשלט כתוב שהרוק "נראה" לאחרונה בשנת 2000 ואני זוכר ששאלתי את גיא אבין מסוכרזית למה שנת 2000? כי הוא קיבל יותר כבוד בישראל בשנת 2000 אבל אני אומר חה. הרוק בישראל קיבל אהבה רק בשנות ה60-70 כשזה היה עוד רוק בסגנון השקט של הביטלס ואפילו הרבה יותר שקט. נכון שבשנות ה80-90 איזה 10-20 מהלהקות היותר קיצוניות קיבלו גם כבוד אבל מה עם הלהקות האחרות? לא, כל אחד שמר על עצמו והתקשורת שמרה על 2-3 להקות והביאו אותם עד היום בעוד שעל כל השאר לא שומעים עד היום שבו המזרחית נכנסה לעניין וכמעט כל הרוק נמחק.

אז כן התקשורת והרדיו חטאו בזה שהם לא בדיוק פרגנו ללהקות אלא יותר לכיס שלהם, אבל האם הם הבעיה והגורם היחיד לזה שהרוק בישראל לא ממש מצליח? לא.
לצערנו הרב, שתי הבעיות הנוספות הם לא מהתקשורת והרדיו אלא מבפנים בקהל הרוק והמטאל.

אני זוכר שפעם כשלא הצלחתי לנגן איזה שהוא קטע ואומר כי הידיים שלי טיפה מחליקות או ששכחתי משהו, המורה שלי אמר לי "סבבה,תספר לקהל" וזה נכון. לקהל באמת לא איכפת ממש משום דבר, אפילו לא כשזה עבודה קשה באמת והמוזיקה כשמקשיבים לה באמת היא טובה, לקהל יש דעה משל עצמו ואם אתה מוגדר כז'אנר של "קור" או "רוק ישראלי" או "בלאק מטאל"- הלך עלייך.

אני ראיתי הרבה קבוצות בפייסבוק שבהם מישהו פרסם שיר של לינקין פארק או אוונג'ד סבנפולד והזדעזעתי. אני מצטט תגובה אמיתית "להקה מגעילה שלא יודעת לנגן והסולן צורח כמו כוסית אז מה בכלל טוב בלשמוע אותם? המעריצים שלהם הם סתם זונות סנטר" וזה לא הערסים שומעי עומר אדם שמתלוננים עליהם אלא מטאליסטים ששומעים דת' ופנטרה כמו גדולים. אז במקום להתאגד ולתמוך בלהקות כנגד המזרחית וליצור מהפכה,אנחנו יורדים על אותם להקות והופכים למזבלה.

אם אנחנו רוצים מהפכה ושיפסיקו להשמיע רק מזרחית ברדיו,בטלוויזיה וברחובות, אנחנו חייבים משום מה להתאגד ולהפסיק בלרדת על אנשים(אם לא אוהבים את הלהקה אל תשמעו) עד שלא נפסיק הרוק יהיה תמיד בשוליים וזה מפני שאין כזה דבר קהל שיורד על עצמו. אפילו אוהבי המזרחית מפרגנים לזמרים ובחיים לא שמעתי מישהו שאוהב את אייל גולן ויורד על זהבה בן או שלומי שבת, או פשוט לא שומע.

אז לא, אם אנחנו בקהל נפסיק לרדת וניתן ביקורת בונה או פשוט נתעלם ופשוט נבין את הלהקה שעבדה קשה וננסה כמה שיותר לפרגן לה, הלהקות שאנחנו באמת אוהבים לא יקבלו את הכבוד המגיע להם ולא נוכל להתלונן שרק התקשורת לא בסדר.

אבל הבעיה שלדעת הלהקות ואולי גם לדעתי הכי קשה ולמעשה הסיבה שסוכרזית החלו במסע הפרסום היא הבלבול של הקהל והתקשורת ששומעים אך ורק את הלהקות שמביאות 5 אלף איש כקהל ומוכרים 20 אלף עותקים ואת ניקול ריידמן אבל הלהקות האננדרדוגיות של האנדרגראונד שלא פחות טובות בכלל לא מקבלות שמיעות רבות והקהל והתקשורת כביכול אומרים שאין רוק אבל לא מסכים בדיוק לשמוע את מי שלא מצליח ומפורסם.

הבלבול הזה קורה הרבה ויש להקות שהם מצליחות ונשמעות עם 4-2 להיטים(היהודים,סינרגיה) או הלהקות שמוכרות מהעבר(משינה,מוניקה סקס) אבל לקהל משום מה נמאס מאותם שמות ולכן אומרים שהרוק גרוע, אבל לא ממש שמים לב לעוד להקות חדשות יותר באנדרגראונד שמשקיעות המון (סוכרזית,Walkways,בן דריימן,לבד בעדר,Shredhead,Bloodshot Eyes) וכמובן כמה ותיקות יותר (פריי פור נוטינג-הצלחה עצומה בקרב המטאליסטים אך התעלמות תקשורתית,קואקס,לאוד אן כליר,Desert) וכאלה שזוכות להצלחה חלקית (יגאל רן דואק,הקרקס של דולי,דה פיידינג,סיק אירוני וגם קאיזן ז"ל)
אז הקהל לא שומע את אותם להקות ומה הוא אומר- "המוזיקה בארץ היא זבל".

כמובן שיש קהל מחתרתי ולפי דעתי הוא קהל מצוין ומטורף שמבין מה הוא שומע אבל לצערי הוא מועט והוא רק הולך וקטן עקב התבגרות של הקהל ואמירות כמו "אני כבר בוגר מדי בשביל זה, אין לי מושג למה אהבתי את זה, אני מעדיף ללכת לשמוע הביטלס"
אני משום מה ממש לא מסכים עם הדברים שהקהל שהאהבה שלו היא טיפה פחות לאנדרגראונד עושה. לדעתי אם הקהל רוצה למשוך יותר להקות מחול ארצה,לקדם את הרוק שיהיה במרכז,להוריד טיפה את המזרחית מהמקום הגבוה שלה, על הקהל לתמוך כמה שיותר באומנים ישראליים בהתאם לטעם שלו (כמובן).

מי שחושב שהתקשורת אשמה והייתי צריך להתלונן גם עליה צודק,התקשורת אשמה. אבל מבזק חדשות הבעיה של התקשורת רודפת הזהב והבצע בחיים לא תיפטר ולנו אין מה לעשות לגביה. אבל לגבי הקהל כן יש מה לעשות, אם נפסיק לרדת על אחרים ונשמע קצת יותר להקות במקום לקנות את החולצה המאה של מטאליקה(לא שיש לי משהו נגדם) אז הבעיה של התקשורת תהיה הרבה והרבה יותר קטנה.
אני לא אומר לכם איך להתנהג ומה לשמוע, לדעתי כל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה (כל עוד זה לא פוגע במישהו,אבל זה פחות קשור) אבל מה שכן אני אומר זה מה אפשר לעשות בשביל למצוא את הרוק

אז לסיכום אנשים, יש חייל חיפושים אחר הרוק בישראל והוא מחולק ללהקות מעולות אבל לאט לאט החיילים נופלים עקב בדידות,אי הצלחה והרגשה שאנשים לא אוהבים אותם. אז אני אומר שהגיע הזמן לעזור להם, אני אומר שהגיע הזמן למצוא את הרוק.

אז יום טוב אנשים מקווה מאוד שנמצא את הרוק אבל תזכרו דבר אחד- אתם אלה שתביאו את המילה האחרונה לשינוי.

ובינתיים בואו נראה איך גם רועי לוי נואש גם כן למצוא את הרוק

קטגוריות: ראיונות וכתבות | תגים: , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: