טריפל! – השקה שנייה ליגאל רן דואק ומחווה לטרי דייס גרייס ופאפא רואץ'

פאפא רואץ'+טרי דייס גרייס+יגאל רן דואק

מתן SHOUTER יניב:

אז אחרי שהתלהבתי מזה שהייתי מבין הראשונים בפקק-תור הארוך שהיה בסאבליים להופעה (שהתחיל הרבה לפני פתיחת השערים),נכנסתי למועדון המוכר.תמיד נחמד להיות במקום שהוא גם בירת הרוק הישראלי-מחתרתי וגם המקום עם הסאונד הכי גרוע מאז ההופעות בימי הביניים.לפני שאני מתחיל אני חייב לומר שאני לא מבין מי מסוגל להעיד על עצמו כחובב רוק צעיר (כל אלו שגדלו בשנות ה2000) ולא להגיע להופעה.אבל אולי זה בגלל שלא נוח ואולי זה בגלל שהם מהצפון(כמוני) ואולי בגלל עוד 9000 סיבות שלא מעניינות אותי.

יגאל רן דואק

יותר קל להביא את פאפא רואץ' וטרי דייס גרייס (המקוריים) ביחד לסאבליים מאשר להביא את יגאל רן דואק, אבל זה הצליח איך שהוא והוא עלה עם הפתיחה הידועה של "מפלצת" בלבוש מסיכת רוצח וקפוצ'ון(סטייל סליפנוט והוליווד אנדד, ואגב כן פרחות יקרות, גם ברוק-מטאל יש אופנה). ב"בכדור הזה" יגאל הזכיר שוב כמה הביצועים המקפיצים והסולואים המטורפים מצליחים להלהיב את הקהל(גם אם חלקם חיכה למחוות,זה היה פשע לא לקפוץ).

לאחרונה יגאל שחרר את "כאוס",שיר שלדעתי הוא מהדברים הכי יפים ששמעתי בעולם הזה. בעוד שמכל עבר הקהל(כן גם אני נחשב קהל) החל להרים שלטים עליהם כתוב "כאוס!", מחווה מעולה מצד כל הקהל הענק שפקד את המקום(ואני לא עומד לגלות איך היא נוצרה) שבטוח ריגשה את מי שעל הבמה.מה שהיה באמת גרוע זה הסאונד, הסולו גיטרה המעולה בקושי נשמע ושלא נדבר על המיקרופון של יגאל עצמו.

כמו בהשקה הקודמת, הגיעו לבמה להקת הקידס של יגאל שכבר ממש לא להקת הקידס של יגאל,כי יש להם שם והוא מורפיום (זה לא סם, זה משהו יותר טוב). את כמה מחברי הלהקה שמחתי גם להכיר אישית. הלהקה שכוללת את בן ארול(אם יגאל לא יפסיק לקבור את החברות שלו בבור עמוק הוא יהיה היורש הבלתי מעורער של מר.רן דואק),אושרי לוי(עם בס בצורת גרזן, צריך להיזהר לא להכעיס אותו),מנור סיני(לא היה לי ספק שיגאל יבחר בו מבין כל הגיטריסטים שרצו להיכנס ללהקה,ובצדק),יגאל אלקסיי(שאני מקנא רצח בגיטרת "סיניסטר גייטס" שלו) ועידו ארמוני(נראה שקט ונחמד כשחילק את הדיסקים של יגאל בכניסה לסאבליים עד שקיבל תופים…). אם בפעם הקודמת הלהקה התרגשו והיו נחמדים ומה שנקרא קידס,הפעם הם עלו עם הלהיט הכי גדול של יגאל "הוליווד" ופה הם נתנו ביצוע רצחני כאילו הם הופיעו כבר 100 פעמים מול 20 אלף איש.ויגאל כן ניסה לשיר איזה שורה אחת אבל בן לא רצה לתת לו והעדיף לתת קצת לקהל לשיר.

ואז חזרה הלהקה להרכב המקורי(תוקי,דרור,לסרי,רום שלצערנו עוזב ויגאל) לסגור את ההופעה עם ביצוע הלייב של "מה יהיה",שלדעתי צריך תמיד לסגור את ההופעות במקום הסינגל לא היו לי כוונות רעות.

ההופעה הייתה כרגיל מקפיצה ומעולה.מה שהפריע היה הסטליסט הקצר כל כך(7 שירים) ובעיקר העניין המטופש שלא היה את חיים על הקצה(וזה הפריע לי ממש).יגאל כנראה ניסה להרוג את המסחריות בכך שלא שר את הלהיטים שלו והעדיף לשים את השיר הרגוע "את" כשיר השני בהופעה (אחרי מפלצת) ולא את השירים הגדולים שלו.ברור שההופעה הייתה מעולה,האומנם לא כמו ההופעות הקודמות בדימיוזיק ובטח לא כמו בהשקה הראשונה אבל אפשר להתעלם מזה(לא צריך להשוות בין הופעות) וברור שאפשר לומר שההופעה הייתה מעולה שהלהיבה כרגיל את הקהל כמו שיגאל יודע.

פאפא רואץ'

אהה פאפא רואץ',
איזה דרך ואיזה בצפר עשתה לי הלהקה הזאת.אני זוכר כשהייתי קטן ומכור לסדרות מנגה ואנימנגה וראיתי וידיאו-קליפ עם תמונות של הסדרה עם איזה שהוא שיר שנשמע והדבר הראשון ששומעים בו זה "Cut my life into pices" (מזל שלא ידעתי שזה על התאבדות). אז אין לי מושג מי קבע שהשיר שגדלתי עליו "Last Resort" יפתח את ההופעה(ולדעתי הוא היה צריך לסגור אותה).אחרי שקוקי אריאל עולה ונותנת איזושהי הרצאה קטנה(משהו על לא לתת לפייסבוק להשתלט עלינו הצעירים) ישר היא פותחת בשיר המוכר. בניגוד לביצוע האיום ונורא שנתנה בפנטרה ושילבה סקרימינג בFucking Hostile כאן דווקא היא עשתה סקרימינג בכמות מעולה והשילוב בין הניו-מטאל לגרוב-בלאק מטאל היה מעולה והוא גם יחזור בהמשך ההופעה.

אחרי אינטרו תופים מעולה אבל ארוך מדי של רום גוב(כנראה בשביל לא לייבש את הקהל).מגיע בן דריימן ואני ממש הופתעתי שהוא זה ששר את אחד השירים האפלים ביותר של הלהקה "Getting Away With A Murder". בן דריימן הוא זמר מעולה (הוא ממש לא רק אח של..) אבל ברור שהוא הרבה יותר מעדיף שירים רגועים עם טונים גבוהים ומלודיים ופחות שירים כוחניים ואפלים.אבל הוא שוב הוכיח שהוא יותר וכן הוא עשה ביצוע רצחני ועוצמתי עם לא מעט קפיצות והדבאנג(לא צריך תמיד שיער ארוך בשביל זה) שבאמת הפתיע.גם אלון לנדא הפתיע עם הביצוע והממש מעולה ל "She Loves Me Not" שמשתווה מצוין למקור וביצוע טיפה פחות ל" "Between Angels and Insects, אני אומר רק טיפה תנסה לא להרחיק מדי את המיקרופון ואתה מסודר.

באהרון רגוזה כנראה התעורר על הצד המטאלי שלו הבוקר, מה שהפך את הביצוע ל" I Almost Told You That I Loved You" לביצוע גרוב מטאל משולב עם רוק אלטרנטיבי שהשתנה כמו זיקית מגראולינג עמוק לשירה מלודית ובחזרה. מיסטר. שרדהד שוב מוכיח כמה הוא יכול להיות סולן של כל ז'אנר בעולם.

כמובן, יגאל רן דואק לא מוכן לעשות הופעה שבה הוא לא עושה את הקאבר המעולה שלו ל"Hollywood Whore" ועליו כבר אין מה להגיד חוץ מזה שהוא מעולה.לירון רפאלי הייתה הבחירה הסופר-מושלמת ל"Burn" ואם תסלחו לי פאפא רואץ' אבל יותר טוב מהמקור.חבל ממש שהיא הגיעה רק לשיר אחד.

המחווה הייתה יותר גרוב-בלאק-מטאל מאשר ניו-מטאל,מצד אחד זה נחמד כי הם עשו את זה מעולה,מצד שני אי אפשר לשכוח שפאפא רואץ' הם הרבה יותר הארד רוק מאשר מטאל (הוויכוח הידוע בין המטאליסטים אם ניו-מטאל זה מטאל) ובחיים לא שמעתי את ג'ייקוב שר גראולינג או סקרימינג.אז בין אם זה טוב ואם זה רע,גברת ההתאבדות- נטלי ביסמות עולה ל Kick In The Teeth, ומיד אחר כך לרעיון מבריק לשלב את הגרוב-בלאק-מטאל והניו-מטאל בשיר אחד ביחד עם יגאל רן דואק,השיר הכי מטורף של פאפא רואץ' "To Be Loved".הרעיון היה מעולה וכל מי שהיה על הבמה ביצע אותו מעולה אבל הסאונד במיקרופון של יגאל היה חלש כל כך שנטלי הייתה חייבת לקחת כמה שורות עם סקרימינג כי ההצגה חייבת להימשך.

הסינגל שאני הכי פחות אוהב של פאפא הוא השיר הטיפה יותר מדי פופי "Forever" ואליו הביאו כמובן את מי אם לא את יגאל רן דואק.אם נתעלם מכמה זיופים בבית הראשון(בלבד) הביצוע הזה מתעלה על המקור ובהרבה,האנרגיות המטורפות שהיו שם הפכו את השיר השקט יחסית(ולא היה סקרימינג או גראולינג) למפלצת הרבה יותר עוצמתית ומטורפת.

טרי דייס גרייס

אבל עם כל הכבוד לפאפא,אני הגעתי במיוחד ליגאל רן דואק ולטרי דייס גרייס.כמה חבל שאדם גונטיר החליט לעזוב את הלהקה לפני כמה שבועות. ולכן הוטל הרבה מאוד על המחווה להיות המילה האחרונה של ההופעות של טרי דייס גרייס(מצטער אבל הסולן החדש מבייש את הלהקה).

אחרי הפסקה של 2 דקות,ההרכב התחלף לצורה שונה לגמרי חוץ מרום גוב שנשאר לשבת על הכיסא הנוח שלו. על אלעד ביתן(לבד בעדר) הייתה משימה קשה מאוד,לבצע את 3 מהשירים הכי טובים של טרי דייס גרייס, "Riot","Home" ואת השיר האהוב עליי "Time Of Dying". הביצועים בעיקר היו טירוף (כמו בשיר),ועל זה יכול להעיד הקהל המעולה שנשאר לעשות הרבה פוגואים(וגם קיבל מחמאות מאלעד ביתן),אבל אם זה היה ביצוע שמצליח להשתוות למקור,לא. אהרון רגוזה רצה לצרוח ולצווח עוד קצת ולכן נתנו לו את "Animal I Have Become" שבאינטרו הוא נתן צרחה מטורפת. ביצוע שהיה לדעתי צריך להיות השיר שיסגור את ההופעה במקום I Hate Everything About You (שיגיע בהמשך).

 הפעם יגאל רן דואק היה זה שעשה פחות את העבודה ב"Pain" והצרחות בקטע גשר היו מיותרות לגמרי.מה שכן אהבתי שהוא כן נתן לקהל לצרוח Pain! בפזמון,משהו שאדם גונטיר היה צריך לעשות ממזמן(במקום לצרוח Get up, come one כמו בשיעור ספורט)

 כמו בכל מחווה שעושה "הפקות רן דואק",מגיע שיר פחות מוכר כהפתעה, והפעם בטרי דייס גרייס בחרו בשיר באמת מפתיע אבל איכשהו בגלל היותי חובב גדול של האלבום One X ואחד שהלך כמעט לכל מחווה בחברת ההפקות האלו הייתה לי הרגשה שהוא יהיה,השיר נקרא "Get Out Alive".  ממש לא מפתיע שלקחו למשימה את אחד הסולנים הכי אדירים בעולם הזה ששמו איך לא- אדיר לאור(מלהקת סוכרזית) שהקול שלו מתאים בול לשיר,אדיר עשה בעצם את מה שהוא עושה תמיד לתת הופעה ולתת חשמל.אבל כמו עם לירון בBurn חבל שזה היה רק שיר אחד.

 כמובן שבחיים לא ישכחו את ""Never Too Late הלהיט הכי גדול של הלהקה.בן דריימן שעלה למשימה הזאת, הוא כן עשה ביצוע יפה וחביב שהיה מהנה אבל הוא לא הצליח להשתוות לביצוע הקודם שלו של פאפא רואץ' ובטח לא למקור שמפורסם כהיותו השיר שטרי דייס גרייס מבצעים אותו בלייב הכי מעולה

 לפני השיר האחרון,אני רוצה טיפה להתלונן על הסט ליסט. מוזר שהמחוות היו לרגל האלבומים החדשים של הלהקות בעוד שלא נוגן אפילו שיר אחד של אף להקה מאף אחד מהאלבומים החדשים. במחווה לטרי דייס גרייס נוגנו אך ורק שירים מ2 האלבומים הראשונים,אולי זה דבר טוב כי האלבום השלישי והרביעי הוא הרבה הרבה הרבה פחות טוב משני האלבומים המעולים האלו. עוד דבר שהפריע בסט ליסט זה העניין שהוא היה קצר כל כך,בפאפא רואץ' היו 10 שירים ולטרי דייס גרייס היו רק 8 שירים.

 אז אחרי שהתלוננתי קצת, השיר האחרון להופעות האלו היה השיר הכואב והחזק ביותר של הלהקה ""I Hate Everything About You.ומי מתאים יותר לסגור את ההופעות העצומות האלו מאשר המפיק המוזיקלי של ההופעה,תוקי. תוקי הוא אחד שבאמת עובד קשה ורואים את זה, ואפשר לומר על ההופעות שהיה להם סאונד וסט ליסט מטופשים אבל על השואו ועל ההשקעה ועל הביצועים,אין מה לדבר והרבה מאוד מהדברים האלו היו הודות לתוקי(ובאמת מתי כבר תהיה לו הופעה עם השירים שהוא כתב?!). במקום ללכת על הכאב של השיר,מי שהיה על הבמה הלכו על הכיפיות שבשיר ועל הצעקות וכל הדברים שבעצם יסגרו בכיף את ההופעה(במקום הכאב והעצב של השיר שאולי לא היה מתאים לסגור את ההופעה).

.אם משווים אז ההופעה של פאפא רואץ' הייתה הרבה הרבה יותר טובה ומושקעת משל טרי דייס גרייס

אבל סך הכול הופעות כיפיות,אם נכנסים לסאונד ולסט ליסט וכו' פחות. אבל בסך הכול הייתה הופעה מצוינת של מעריצים של הלהקות.הנגנים שאם אני אספר על כמה כל אחד מהם היה מעולה אתם תצטרכו לקרוא כפול ממה שקראתם כי הם בהחלט עשו עבודה מצוינת.אני רק אציין במיוחד את רום גוב שגנב את ההצגה ולא זז לרגע מהתופים במשך 3 שעות! אז באמת כל הכבוד לו והוא נפרד מהמחוות וההופעות של יגאל רן דואק בישראל בצורה מעולה ובאמת אני מאחל לו ולכל להקת סיק אירוני בהצלחה באמריקה.

.היה כיף,אני והקהל וכולם הלכו הביתה עם כאבי גב מטורפים(=פוגו+הדבאנג) ובעיקר מרוצים 

:אלמכיאס March אדר

להופעה הזאת כבר הרבה זמן חיכיתי, ואחרי שבלחץ והתרגשות יצאתי מהבית, סבלתי מפקקים נוראיים ושמעתי שירים של טרי דייס גרייס במהלך כל הדרך לתל אביב.
את ההופעה של יגאל רן דואק פספסתי, בזה אפשר להאשים כמה אנשים:אנשים שאמרו לי שפתיחת השערים היא ב9 ולא ב-8 (למרות שהגעתי ב8 וחצי),האנשים שעיקבו את כולם בכניסה.לא משנה, נכנסתי בזמן לשיר מה יהיה. הספיק לי.

Papa Roach

בתור אחד שהגיע לטרי דייס גרייס אני חייב להגיד שמאוד התרשמתי מפאפא רואץ'.

ההופעה נפתחה בשיר Last Resort אותו שרה קוקי אריאל האדירה, שעד אז בעצם, לצערי, לא הכרתי אותה.

אחר כך עלה אחד הזמרים האהובים עליי, בן דריימן, לשיר את Getting Away With Murder, לא הכרתי את השיר, אבל אין לי ספק שזה היה ביצוע אדיר, ולרוב אני לא כל כך מתלהב בהופעות משירים שאני לא מכיר.

עוד שיר שמאוד נהנתי ממנו היה Between Angels and Insects, שאותו הכרתי חלקית, וכנראה בגלל זה כל כך נהניתי ממנו, זאת אומרת מעבר לכך שהביצוע היה אדיר!

I Almost Told You That I Loved You הפתיע אותי. אני בעצמי לא כל כך מת על השיר הזה, אבל זה היה ביצוע ממש טוב, ובעיקרון איך יכולתי שלא ליהנות, מאז דווקא התחלתי מאוד לאהוב את השיר.

ואחרי זה השיר שהכרתי הכי טוב בהופעה, Hollywood Whore, שזה בעצם השיר הראשון של פאפא רואץ' ששמעתי, ככה שהוא בסופו של דבר הוא היה אחד מהשירים שהכי נהניתי מהם בהופעה, בעיקר מהעובדה שיגאל רן דואק שר אותו.

אחרי זה היה השיר Burn שאותו שרה הזמרת האהובה עליי, לירון רפאלי. בעיקרון, מעבר לעובדה שהיא שרה מצוין, לירון גם מצוינת בלתת הופעה, וזה היה השיר שהכי נהניתי ממנו, כל הכבוד לירון!

משם, הפסקתי לעקוב, אבל מה שבאמת התאכזבתי ממנו היה העובדה שהשיר Scars לא היה בסט ליסט.

Three Days Grace

המחווה לטרי דייס גרייס נפתחה בשיר האגדי Riot, ושם בעצם היה הרגע שבו התחלתי לצרוח כמו מטורף ונכנסתי להיפר לא נורמלי!

אז בא השיר האדיר Time of Dying, עד להופעה דווקא לא כל כך התלהבתי ממנו, אבל אחרי זה הוא נהיה אחד מהשירים האהובים עליי. ואולי זה רק אני, אבל כשהתחילו לנגן אני חושב ששאוטר כמעט התעלף.

לא יודע למה, מהביצוע של Home, לא נהניתי. אולי זה בגלל שלא הייתי מקדימה ולא הייתי בפוגו אבל גם אחר כך כשצפיתי בביצוע בהשוואה לשירים האחרים, שמתי לב שזה באמת היה ביצוע פחות מוצלח.

אחר כך היה ביצוע אדיר לשיר החייתי Animal I Have Become עם אהרון רגוזה האדיר, וגם בלי להיות מקדימה או בפוגו שמתי לב לזה, למרות שאני חושב שאם כן הייתי, זה היה יכול להיות אחד הרגעים האדירים בחיים שלי.

!PAIN, זה מה שצרחתי בפוגו המטורף כי זה היה הפוגו הכי כואב ולמרות שזה היה הביצוע הכי גרוע, זה פשוט שיר שאף אחד לא יכול להרוס.

ולא נורא, כי אחרי הביצוע הכי גרוע של הערב הגיע הביצוע הכי ענק של הערב. אדיר לאור שכשמו הוא בהחלט אדיר עלה לבמה ושר את השיר המרגש והענק הזה Get Out Alive.

אני לא יודע למה, חשבתי שיגאל רן דואק ישיר את Never Too Late, לכן נורא הוקל לי (וגם נורא שמחתי) כשהלהקה התחילה לנגן את השיר ולבמה עלה לא אחר מאשר בן דריימן! עכשיו לרוב גם בשירים מרגשים בהופעות אני פעיל ומטורף אבל זה פשוט היה ביצוע כל כך מרגש, שפשוט הצטמררתי עמדתי במקום ושרתי.

ההופעה נסגרה בשיר I Hate Everything About You (כמה אהבה בין הלהקה לקהל) אותו שר לא אחר מתוקי תוק, האמת שלא ידעתי שהוא זמר. שם בעצם הרסתי לעצמי את הגרון סופית! ללא ספק ביצוע אדיר, הופעה אדירה!

אם אני צריך לדרג את ההופעה מ1 עד 10, אז כמובן ש10!

המשתתפים:

תופים: רום גוב (Seek Irony, Matricide)

גיטרות:תוקי,אביעד מונטויה,עומרי באגר, לביא (לבד בעדר),דרור דורנבאום(הקרקס של דולי)

 בס:אסף לסרי(הקרקס של דולי), איליה צ'ולסקי, רינה שוגוליב (X.O), אלעד אלימלך (The Kill)

סולנים: יגאל רן דואק,אלון לנדא,אהרון רגוזה(ShredHead),אלעד ביתן(לבד בעדר),אדיר לאור(סוכרזית),בן דריימן,נטלי ביסמות (MisSuicide), לירון רפאלי (הקרקס של דולי), קוקי אריאל (M.A.S.S),תוקי

(לא לשכוח) דברים ברשת:

 הפלייליסטים של ההופעות השלמות:

יגאל רן דואק-
http://www.youtube.com/playlist?list=PLXIC_yu-zdapP_HQSuhdzsKmEAEpO2Zkr

המחווה לפאפא רואץ'
http://www.youtube.com/playlist?list=PLXIC_yu-zdaoMZ1L8VQ4KrQKeRru4LLWF

המחווה לטרי דייס גרייס
http://www.youtube.com/playlist?list=PLXIC_yu-zdaoyKtAAIpdN1hq_Erbb_2US

מודעות פרסומת
קטגוריות: הופעות | תגים: , , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: