הטורף של המטאל הישראלי- ראיון עם יותם "דפיילר" אבני מPrey For Nothing

Prey For Nothing אחת מלהקות המטאל הכי טובות בארץ ואם אתם שואלים אותי להקת הדת' מטאל הכי טובה שאני שמעתי. סולן הלהקה, יותם "דפיילר" אבני מגיע איתנו לראיון שבו הוא מסביר על מה שעשו באלבום החדש וגם קצת על המשך הדרך. אני חייב להגיד שזה היה ראיון ממש מיוחד כי מעבר לזה שהוא סולן ענק דפיילר הוא גם כתב גדול באתר "מטאליסט" שאליו אני נכנס כמעט כל יוםובגלל זה אני יודע שהוא כתב ענק אני מקווה שהצלחתי להשוות טיפה.

(מרואיין-יותם Defiler אבני)
(מראיין- מתן SHOUTER יניב)

מה המצב יותם או דפיילר מה אתה מעדיף?

אני עונה לשני השמות – אבל נולדתי עם השם "יותם", "דפיילר" זה שם שנתנו לי על הדרך – והוא נגרר איתי כבר מאז חטיבת הביניים וקצת לפני כן.

יש לכם אלבום שכבר לא הכי חדש, מה אתה חושב עליו?

אני מאד אוהב את Against All Good And Evil – אבל אני קצת משוחד, לא?
אני מאמין שמדובר באלבום שעומד בסטנדרטים של להקות מטאל גדולות שעיצבו את הז'אנר – ובז'אנר הצפוף הזה שנקרא
Melodic Death Metal אני חושב שהוא בהחלט מנצנץ לטובה. למזלי, אני לא היחיד שחושב כך – יש כמה וכמה עיתונים ומגזינים מאד נחשבים ברחבי העולם שאומרים דברים מאד מאד דומים.

אני מאוד מסכים אתם ואתך
לקח לכם 4 שנים ליצור את האלבום שבהם יצאתם מחברת תקליטים,פרסמתם את האלבום,עברתם קשיים של אלבום שני,מצאתם חברת תקליטים חדשה ובין לבין גם כתבתם והקלטתם שירים לאלבום, שכחתי משהו? עכשיו כשאתה מסתכל על זה, הקושי הזה דחף אתכם קדימה או הכשיל אתכם?

אני חושב שהתהליך של "יצירת אלבום חדש" הוא משהו פחות אורגני כפי שאתה מציג אותו. מאז שיצא אלבומנו הראשון Violence Divine ב-2008, עברנו כמה וכמה שינויים, גם בליין אפ (עזיבתו של אייל גלוטמן והצטרפותו של טל בכר על עמדת הגיטרה), מה שלקח לנו זמן להתרגל ולעבוד על סט ליסט של הופעות בערך כמה חודשים – ורק לאחר מכן בעצם ניגשנו לכתוב את האלבום השני. האלבום השני הוקלט בנובמבר 2010, בערך שנה וחצי אחרי שטל הצטרף ללהקה, ולקח לנו בערך 10 חודשים למצוא חברת תקליטים שהיינו מרוצים מההשקעה שהיא הציעה לנו.
למשל, מאז שהאלבום יצא, בדצמבר 2011, אני לא יכול לומר שהתחלנו לעמול במרץ על חומר חדש. רק עכשיו – ממש בחודש האחרון, אפשר לומר שהתחלנו לכתוב ברצינות שירים לאלבום השלישי – אז אני מניח שהתהליכים הללו, שהם לא בהכרח היו קשיים כי ייתכן שבלעדיהם חיינו היו קשים בהרבה כלהקה, עיצבו אותנו לטובה – אם כי את זה רק ההיסטוריה תגיד בעתיד.

באמת ששומעים את זה מפני שלאלבום יש דרמטיות כזאת שאני אישית מאוד אהבתי אבל הוא לא ממשיך את "Violence Divine", מה באמת נראה לך ששונה במוזיקה בין האלבומים?

אני חושב ששני הדברים העיקריים ששונים הם כדלקמן :
א. טל בכר – טל הביא עמו גישה של לדחוף את המוסיקה עוד יותר קדימה מבחינת ריפים וכוחניות המוסיקה. בעוד ש-
Violence Divine היה מאד מלודי, טל הציע ריפים ושירים או סולואים מפחידים ששייכים לעולם הדת' מטאל באופן מוחלט, ואנחנו הרגשנו שזה בהחלט מאפיין את האלבום הנוכחי בצורה מצוינת. הגיוון הזה לכיוונים יותר כבדים גרם לנו להפוך ללהקה יותר גמישה מבחינה מוסיקלית לדעתי. אנחנו יכלנו לעמוד ולעשות סט שלם של שירי דת' מטאל כבדים מצד אחד – ומצד שני ללכת ולעשות שירים של מטאל מלודי וקליל יותר – מה שחברת התקליטים בחרה לקרוא לזה "מקום טוב בין בהמות' לאופת'".

הדבר השני הוא שלמדנו להכיר את היכולות שלנו, ארבעת הנגנים הנותרים, באופן ברור יותר – מה שאפשר לנו לדחוף את הצד המוסיקלי שלנו הרבה יותר רחוק – לכיוונים של פרוגרסיב מטאל וניואנסים שמקומם בג'אז ובפיוז'ן (לא אומר שלכך נפלנו, אבל בהחלט שאבנו כמה נקודות השראה), ולכן האלבום הרבה יותר מורכב, או טכני אם נרצה, מהאלבום הקודם.

מה בעצם משמעות שם האלבום "Against All Good And Evil"?

השם מורכב גם הוא משני סיפורים – אחד תמים ומטאלי, והשני קצת פילוסופי. אנסה לקצר, כי אנשים לא אוהבים לקרוא תשובות ארוכות.
הסיפור הראשון הוא שבכיתה י"א אני וחבר שלי איגור גלביץ' חשבנו על להקים להקת מטאל. באותה התקופה גם הקמתי להקת מטאל אבל איגור לא כל כך יכל להתחייב לנגינה בלהקה, עם כל הבגרויות על הראש וכיוצא בכך – אם כי זה היה החלום של שנינו. כך או כך – כתבנו המון שירי מטאל באותה התקופה על מחברות. מצאתי את אחת המחברות האלה ואחד מהשירים שאיגור כתב נקרא Good against Evil – שיר בשני חלקים שבו יש חלק שהטוב מנצח וחלק שבו הרע מנצח.
לקחתי את הרעיון הזה – ועירבבתי אותו בעצם עם החלק השני של הסיפור,
במאה ה-19 היה פילוסוף גרמני בשם פרדריך ניטשה שכתב כמה וכמה ספרים ועיצב את הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית לא מעט (אם לא במו ידיו לדעתי, אבל זו רק דעתי) והוא היה הפורובקטור שגם טען ש"אלוהים מת" כזכור לנו.
ניטשה כתב ספר שנקרא "מבעד לטוב ולרע" – ובתור חובב ניטשה קטן שכמותי -החלטתי לקחת את זה לצעד הבא, לכתוב אלבום שכל משמעותו תהיה על גבול הנהיליזם מצד אחד, אבל מצד שני מן נקיטת עמדה חדשה, שהיא לא נטראלית, אבל היא גם לא "טובה" או "רעה" – ולפנות באופן אקטיבי, שלא לומר אגרסיבי, כנגד שני הצדדים שמייצגים את המוסר הישן. הצד השלישי הזה, בעצם, הוא זה שבא ו"ממגר" את ה"טוב" ואת ה"רע" על כל מה שהם מסמלים בעצם, ומפה נובע שם האלבום – ומסביר את השיר שמחולק לשני חלקים שונים מאד בתכליתם, המייצגים את המאבק נגד הטוב ונגד הרוע.

זה חתיכת סיפור תגיד חשבת לכתוב ספר עם כל הכתיבה המטורפת שלך?

הרבה פעמים, למעשה ,אבל כל פעם חשבתי שאין לי באמת בשורה משלי לספר, לא כזו שלא ארגיש שאני לא לוקח רעיון של מישהו אחר ופשוט מספר את "אותה הגברת בשינוי אדרת".
אבל אני מנסה לעבוד על ספר משלי בימים אלה, כבר שנה פחות או יותר, כשיש לי זמן.

הקליפים האחרונים אלו קליפים עם טוויסטים מצמררים ברמות בלי שדים או מפלצות ובלי ידיים ורגליים שמתעופפים,פשוט קליפים מצמררים שמתבססים על השירים.יש לכם עכשיו רעיונות כאלו ועוד תקציב לעוד קליפים כאלו?

אנחנו עובדים כעת על ליריקס-וידאו שמבחינתנו יהיה מתאבן להמשך הדרך – אבל כן, יש לנו רעיונות לשני קליפים נוספים, אולי קצת פחות מצמררים (אחד מהם לפחות) אם כי עדיין נוגעים לסיפור שהשיר מספר. זה מאד חשוב לנו להעביר את המסר, והמוסיקה והמסר משרתים זה את זה בנקודות רבות באלבום. אנחנו מקווים שהלייבל יסכים למממן לנו קליפים נוספים בהמשך הדרך – ואם לא, אנחנו מניחים שנממן אותם בעצמנו כמו שהשקענו בקליפ הראשון, עוד לפני שחתמנו בחברת תקליטים.
אבל רעיונות ? יש אין ספור. לו היו נותנים לי את התקציב הנכון, הייתי מגולל קליפ לכל אחד משירי האלבום, והאלבום הקודם, גם יחד !

אם הייתי מיליונר הייתי ממן לכם בעצמי (חחח)
בכללי יש לכם לאחרונה קליפים וגם ליריקס וגם מוזיקה מאוד מצמררת ודרמטית איך זה יוצא דווקא לכם?

אולי לשם אנחנו מכוונים אני מניח. לא מגרה אותנו מוסיקה סתמית או רעיונות סתמיים מבחינת השירים. אתה לא תראה מ-Prey For Nothing שיר על כמה אנחנו אוהבים מטאל, או כמה אנחנו סופר-גברים, או כמה זה חשוב לתת בראש בהופעות ולהשתולל – כי מדובר במכנה משותף נחמד אבל נמוך מאד, ואנחנו מאמינים שמטאליסטים יודעים למצוא גם מכנה משותף יותר גבוה. אנחנו פונים מראש, ואני מתנצל אם זה יצא פלצני קצת (אני מזהיר מראש, אני פלצן מוסמך) אבל אנחנו מקווים שאם נכתוב מוסיקה אינטילגנטית וטקסטים אינטילגנטיים, יצא שנמשוך דווקא אנשים שמחפשים את ה"קצת מעבר" – אנחנו גם משתדלים לא להתפרע עד הסוף, כי אנחנו עדיין אוהבים מטאל, במיוחד בצורה המסורתית שלו – ומנסים לקחת משם הרבה מאד השפעות מבלי לוותר על האופי שלנו. זה לא תמיד מצליח – זה למעשה לא תמיד מצליח לאף להקה – אבל אנחנו מקווים שאנחנו עדיין מוצאים חן בעיני רבים מהמטאליסטים אליהם אנחנו פונים מבחינה מוסיקלית או טקסטואלית.
אתה אומר שאנחנו מצמררים ודרמטיים ? זה נראה לי עניין של השקפה. זו מחמאה מאד טובה, בלי ספק- אבל אני די בטוח שיש לא מעט מטאליסטים שלא מתחברים בשום צורה למוסיקה שלנו, ומעדיפים את המטאל שלהם פשוט, שורשי, ושיכור, למשל.

הדברים המצמררים האלו הם באמת משהו שמעבר להרבה להקות מטאל ששמעתי עליהם.
בלי קשר לPrey אתה גם כתב במטאליסט מגזין,הקטע הזה של להכיר את סצנת המטאל בישראל עזרה ו\או השפיעה עליך כאומן בלהקה?

אני מאמין שכן, אם לא ב-Prey For Nothing אז בוודאי בלהקות הקודמות שלי, כדוגמת Matricide או Abed. יש איזושהי עמדה שאני חייב לנקוט בתור מי שגם כותב על מטאל בארץ ובעולם, וגם עושה מטאל בארץ ובעולם. זה נדמה לפעמים שכל מה שלא אכתוב ישמע כאילו יש לי אינטרס, כאילו אני אגיע לשמוע להקה צעירה ולפרגן לה במגזין, כי אני כבר מתכנן שהם יחממו את ההופעה הבאה של Prey For Nothing, או לחלופין, אם אני מחמיא בסקירה ללהקת מטאל גדולה זה נשמע כאילו אני מתחנף אליהם כדי שיאספו כלהקת חימום בסיבוב ההופעות שלהם, וזה מרגיש מאד מאולץ מדי פעם לבוא ובאמת לבקר גם ביקורת רעה, כי בתור אומן בלהקה אני יודע כמה זה קשה, אז מי אני ואומר לאחרים מה לדעתי נשמע בסדר ומה פחות ?
אבל בסופו של דבר, אני חושב ש-Prey For Nothing יותר משפיעה עלי ככתב במגזין מאשר להיות כתב מטאליסט משפיע עלי בתור סולן בלהקת מטאל. לצורך הדוגמה- אני לא עודדתי ביצוע ראיון עם Prey For Nothing במגזין לרגל האלבום החדש, מכיוון שהאמנתי שיהיה בראיון עם Prey For Nothing  איזושהי חוסר אמינות עיתונאית, שבמילא אי אפשר להמנע ממנה.
הרבה אנשים שואלים אותי למה אני לא משתמש בפלטפורמה של מגזין מטאליסט ככלי קידום מאסיבי עבור Prey For Nothing והתשובה הפשוטה היא "כי הוא לא אמור להיות כזה, ואני ארגיש מאד לא בנוח אם הוא יהפוך לאחד וזה ישב לי על המצפון."

בתור אחד שגם כותב על הסצנה של המטאל בישראל וגם בחלק חשוב ממנה מה אתה חושב עליה?

אני חושב שהמילה "סצינה" היא מאד חמקמקה. כל אחד חושב שמדובר במשהו אחר – וכל אחד תופס אותה בתור משהו אחר. מבחינתי, "סצינת המטאל" היא האומנים המופיעים, הקהל שפוקד את ההופעות, וכל מי שעוסק במטאל בארץ ישראל, בין אם זה לדון בה באינטרנט, במגזינים, במכתבי שרשרת או בגרפיטי על קירות העירייה. אני לא מבין אנשים שאוהבים ושומעים מטאל אבל אומרים שהם "שונאים את סצינת המטאל הישראלית" – כי הם אוטומטית מבחינתי חלק ממנה. אז כן, אני כן מבין שאנשים שלא אוהבים אנשים אחרים באופן די גורף, ומטאליסטים מבחינתם נופלים לאותה קטגוריה – אז מבחינתם כל מה שנתפס להם המוני מדי או ממוסחר מדי – בין אם מדובר ברגב הוד ובין אם מדובר בדת'קור, הם נגד זה, כעיקרון.
אבל מבחינתי, לבוא ולומר "הסצינה חרא בארץ" זה בעיקר לא להגדיר את הסצינה כמו שאני מגדיר אותה, אלא להתייחס ללהקות שפועלות בה, לאנשים שפועלים בלהקות האלה באופן פומבי, ולחשוב שהם לא מצליחים לקלוע למה שאתה אוהב במוסיקה, אם בכלל.
כמו כן – צריך לאמוד קצת על ההבדלים בין סצינות אחרות. אחרי סיבוב הופעות עם Engel השוודית, שחבריה ניגנו בחלק מהלהקות גדולות בתחום המטאל האירופאי או לפחות הופיעו עמן – הם די אומרים אותו הדבר על סצינת המטאל בשוודיה – שהיא ככל הידוע לנו, מנפיקה עשרות אלבומי מופת מדי שנה לדעת רוב קהילת המטאל העולמית. אז הכול עניין של הגדרה ופרופורציה.
באופן אישי – אני מאד גאה בסצינת המטאל הישראלית – על התהליך שהיא עברה מאז 2001 שבו היא צברה כמויות אדירות של קהל באופן יחסי למה שקורה במדינות מערביות אחרות בהופעות מטאל, ואז ב-2006 שהחל תהליך ההתדלדלות בקהל המקומי, החלו להגיע גם אומני מטאל נחשבים במיוחד – והם עדיין באים, משמע עדיין יש סוג של עסק משתלם בלתחזק קהילת מטאל חביבה בארץ.
נכון שיש להקות מטאל ישראליות שלא רואות את זה ככה, אבל שידרכו פעם אחת על במה בחו"ל כדי להגיד אם הקהל של דנמרק או הולנד הוא יותר אוהד או נחמד ממה שיש פה בארץ. נראה אותם.

בוא נדבר גם קצת עליכם
יש לכם תכנונים לגבי האלבום הבא ובכללי התחלתם לכתוב קצת חומרים לאלבום הבא?

כן, אנחנו בגדול התחלנו לכתוב ויש לנו כמה סקיצות של שירים שעדיין לא עיבדנו לשירים מלאים אבל הם בדרך לשם. אנחנו עדיין רחוקים לפחות שנה מאלבום חדש לדעתנו – אבל אולי נספיק להקליט משהו קטן יותר כמו שיר אחד או שניים בהמשך כדי לשמור על הגחלת.
רוב התכנונים שלנו בגדול הם להתמקד בסיבובי הופעות בחו"ל.

משהו שממש רציתי לשאול,מה כבר הפירוש של השם שלכם?

Prey For Nothing – טרף לכלום, משמע אין דבר שיכול לטרוף אותנו, לא רק כלהקה, אלא כעדת מטאליסטים (אני מניח) – אנחנו בראש שרשרת המזון, ראש סולם האבולוציה אם תרצה.
זה מן הסתם גם משחק מילים לכך שאנחנו לא מתפללים לדבר (
Pray עם A זו תפילה) – ואם אין אף אחד להתפלל אליו – אנחנו נוקטים את גורלנו בידינו שלנו.

אני זוכר שבפעם הראשונה שראיתי את השם שלכם לא קראתי בין השורות וחשבתי שזה Pray.אני ממש מסכים מבחינתי אתם הפסגה של הדת' מטאל.  תודה רבה לך ממש שמחתי לקבל תשובות וזה ממש כבוד לקבל אותם מאחד שעושה כבוד למטאל בארץ.יש לך גם איזה משהו קטן להגיד לכל כך הרבה מעריצים בארץ ובעולם?

משהו קטן להגיד למעריצים ? תתרבו !(חח צוחק)
ועכשיו ברצינות – אני מקווה שתשארו איתנו, ולא תיפלו לשבלונות של "לי נמאס ממטאל, אני שומע רק חצי / שליש / שתיים מהלהקות שהייתי שומע לפני שנה / שנתיים / עשר". שובר לי את הלב לראות אנשים שבמקום להעמיק ולמצוא מוסיקה שהם יכולים לאהוב – הם פשוט אומרים "נאא – אני עכשיו שומע משהו שמישהו אחר דחף לי לאוזן וזה עושה לי טוב עכשיו".
מוסיקה היא בדומה לקולנוע, אומנות פלסטית וכל אומנות אחרת – צריך להתאמץ ולעבור את השכבות הזולות על מנת להגיע אל הדברים השווים באמת, ואני מקווה שככל שיותר אנשים יתאמצו – ככה הם יבינו את ההערכה העצומה שיש גם ללהקות כמותנו למאזינים שמשקיעים בצורה הזו במוסיקה שלהם.

My Final Relapse (קליפ מהאלבום החדש)

http://www.youtube.com/watch?v=0OJAH0480eM

Chekhov's Gun (קליפ מהאלבום החדש)
http://www.youtube.com/watch?v=axWxcA65jaI

האתר הרשמי (דרכו אפשר לרכוש את כל האלבומים)

http://www.preyfornothing.com/

עמוד הפייסבוק
http://www.facebook.com/preyfornothing?fref=ts

דף האירוע הרשמי בפייסבוק של פסטיבל סוף העולם(בסאבליים) בו ההופעה הסוגרת היא של Prey For Nothing

http://www.facebook.com/events/146391418722475/?fref=ts

SHOUTER:

"אוהבי מטאל לא שכחנו אתכם וגם לא נשכח,האתר משלב גם רוק וגם מטאל ויהיה אכן גם מטאל "

מודעות פרסומת
קטגוריות: ראיונות וכתבות | תגים: , , , , | תגובה אחת

ניווט ברשומות

מחשבה אחת על “הטורף של המטאל הישראלי- ראיון עם יותם "דפיילר" אבני מPrey For Nothing

  1. פינגבק: "הערצה זה הכול בראש" – ראיון עם יותם "דפיילר" אבני מPrey For Nothing | Shouter Music

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: