יום ירוק אחד.. כמה ימים ירוקים- "Uno" של גרין דיי סיקור אלבום

(סקירה מאת מתן SHOUTER יניב)

אני אחד כזה שלא משנה לי איזה ז'אנר זה.אם זה פופ רוק או גרוב מטאל ואפילו פופ או מזרחית,העיקר זה אם זה אומן באמת טוב.ילד אחד שעליו שמעתי די הרגיש כזה,הוא שמע מטאל מצד אחד ומצד שני שמע פופ ומצד שלישי רוק והצד החשוב ביותר הוא פאנק,אותו ילד הלך וכתב שירים שמשלבים פאנק,רוק ונגיעות של מטאל,אותו ילד התבגר עם השנים והיום מכירים אותו כאחד בשם בילי ג'ו ארמסטרונג ולא, הוא לא שכח את הפופ.

 גרין דיי הם להקה שאני מאוד אוהב,הלהקה שפעם הייתה להקה מחתרתית אמיתית הפכה באלבום אחד ששמו הוא American Idiot לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם. כבר כמעט עשור עבר מאז השינוי הבוגר יותר של הלהקה.

אז עכשיו גרין דיי משתנים שוב את הפאנק מוכר שלהם והפעם זה עם פאנק פופ.משהו שמאוד מדאיג אותי כשאני שומע את האלבום זה שגרין דיי, שלושה גאונים שמיהרו באמת להוציא 3 האלבומים! וזה באמת מנמיך לי את הציפיות.הסאונד המצוין שיש באלבום(הכי טוב עד עכשיו מכל האלבומים) מגביר את החוויה  באמת כל הכבוד לרוב קאבלו שהפיק 3 אלבומים כשהוא מלווה את הלהקה מהאלבום Dookie כל הדרך עד לכאן(חוץ מ21 centery breakdown שהופק ע"י באץ' וויג שהפיק את האלבום האגדי Nevermind של נירוונה).

האלבום נפתח עם השיר ""Nuclear Family" שכבר לפני האלבום יצא לו "קליפ" (אני לא חושב שלצלם להקה סתם מנגנת זה קליפ,בניגוד ל"אין לי מקום" של סוכרזית שהיה עם אפקטי מצלמה מצוינים רבים).שיר שכבר מביא פופ-פאנק שונה משני האלבומים הקודמים, בנוסף הוא גם כבד מבחינת גיטרות ודיסטורשיין וסולו מעולה.זה  שיר גרין דיי קלאסי וישן עם תוספת של סגנון בשם פאוור-פופ. זה שיר שישר מביא את החוויה של האלבום והפתיחות של האלבומים זה באמת דבר שגרין דיי אלופים בו.

Stay The Night"" ממשיך את הקו של השיר הראשון.שיר מאוד קליט והמנוני, הקטע גשר של השיר הזה הוא אחד הדברים היחידים באלבום שיש ביניהם קשר ממש קטן לפאנק רוק של American Idiot ו21 Century Breakdown. שיר טוב עם אאוטרו מצוין שיגרום לטרה קול להזיז את המקלות תופים שלו(זה כלום בשבילו). דיברנו על American ו ו21 Century Breakdown? אז האינטרו של השיר " Crape Diem" זה עוד מהדברים היחידים באלבום שיזכיר את האלבום הזה.השיר עצמו חצי איטי חצי מהיר ופופ-פאנק אמיתי שמשלב את גרין דיי הישנים בדיוק כמו בשני שירים הקודמים רק שפה זה מורגש.שיר מצוין בהחלט מהטובים באלבום.

 אבל הבעיה היא שכל השירים עד עכשיו הם פופיים ומהשירים הכי מסחריים שהלהקה הוציאה בכל שנות קיומה(כמובן זה לא אומר שהם לא טובים). אבל השיר הבא "Let Yourself Go" הוא ההפך ממסחרי,אולי זה הטירוף הענקי הממש מורגש בו ואולי זה השירה המהירה והכל כך הרבה קללות שבו,אולי אחד הסולואים הטובים ביותר שהיו להם עד עכשיו אולי הצרחות הכי טובות שהיו עד עכשיו לבילי ג'ו ארמסטרונג ואולי הביצוע הרוצח שהופכים את השיר הזה לטוב ביותר באלבום.השיר זה באמת אבל באמת מהשירי הפאנק הארדקור המוכר של גרין דיי שמשלב גם טיפה(אבל באמת ממש טיפה) סוג של מטאל.

ועכשיו,גרין דיי הספיקו לעשות 4 שירים גאוניים ומכאן רוב האלבום ממש לא מתעלה עליהם.

את השיר ""Kill The Dj שמעתי כבר כמה פעמים(כי הוא סינגל שני שיצא לפני האלבום) ואני לא חושב לשמוע אותו שוב.למה? מפני שהוא שיר פופ (או פאוור-פופ) מסחרי וגרוע ואין לי מושג מה עבר לגרין דיי בראש שהם עשו את השיר הזה ועוד יותר אין לי מושג מה הם חשבו לעצמם שאותו הם לקחו כסינגל. מה שכן, אני מאוד מסכים עם המילים ושם השיר.

Fell For You"" זה שיר שאני מעדיף לשכוח לגרין דיי, שיר מיותר לגמרי שלא צריך להיות באלבום החדש של גרין דיי ומרגיש יותר כמו שיר זול של איזה זמר פופ של אמצע שנות ה90.השיר " Loss Of Control" מזכיר קצת את הקללות והשירה המהירה של Let Yourself Go.השיר מכיל הרבה סולואים שעושים פזמון מלאכותי ומטופש,מה שכן הבתים והאינטרו והבאס של מייק דירנט מאוד מקפיצים והביצוע באמת מצוין.

בשיר Troublemaker גרין דיי אומרת שאף פעם לא מאוחר לכפר על טעויות וזה על Kill The Dj ואפשר לעשות פאוור פופ בסגנון גרין דיי אמיתי וטוב.שיר מקפיץ ופרוע גם בלי דיסטורשיינים רבים עם סולו פופי משעשע מאוד וביצוע מנצח,קצר וקולע שוב מנצח.ועכשיו לחסרון הגדול באלבום-הוא חוזר על עצמו וסבלתי את זה בשקט עד Angel Blue,כי כאן זה ממש חיקוי וגם ממש לא אחד מוצלח.כמה אפשר לשמוע את הקול של בילי שנהיה לטיפה פופי לכבוד השיר(שהתחיל מאוד נחמד בNuclear Family) ואת הסולואים הבלתי נגמרים.עד כאן פה זה מתיש

גרין דיי כנראה שמעו שהתפללתי לשינוי אז הם הביאו את Sweet 16 שהוא השיר השקט באלבום(לא שהוא שקט כל כך).שיר המנוני ומאוד יפה שבמילים שלו מזכיר את הבלדות הרוק הישראליות.השיר הוא סטייל השקטים של 21 Century Breakdown והוא האחרון שיזכיר את האלבומים האלו באלבום וכמובן ההתעללות סוף סוף נפסקה.השיר הלפני אחרון הוא Rusty James שמציג את מה שכל האלבום מציג,גרין דיי קלאסי עם פאוור פופ. השיר עצמו הוא באמת טוב והסגנונות משתלבים ויש את הסולו הממש מעולה של חיית הגיטרה ג'ייסון וויט עומד להצטרף (ובצדק) רישמית ללהקה. מה שכן שוב השיר מחזיר את האלבום,אם הוא היה מוקדם יותר הוא היה יותר מעביר לי את השיר.

ועכשיו הסינגל הראשון ואהוב, Oh Love שלקח לי הרבה זמן לאהוב אבל תמיד ידעתי שמדובר בשיר אמיתי,גאוני וטוב של גרין דיי.אני לא ארחיב עליו הרבה כי הוא שיר שבשניה הפך ללהיט שכולם כבר מכירים.

האלבום נגמר.אלבום שמאוד משנה את גרין דיי אבל הוא דובק בשינוי הזה וזה מה שמעצבן.כמו שאמרתי, אפשר ב3-4 שירים לשמוע סולו רוקנרולי גדול שוב ושוב לשמוע פזמון קליט מקפיץ ופופי אבל אלבום שלם זה משעמם וזה מעייף.אבל אי אפשר להתעלם מזה שאלו שירים מצוינים בביצועים סוף הדרך בסאונד מעולה.אבל זה אמור יותר מיום ירוק אחד גדול שנחצה לכמה ימים ירוקים.

לסיכום,

10\8

(שירים מצוינים שמועתקים לאלבום שלם)

ובחיים לא לשכוח…

קליפים

 Oh Love-
 
Kill The Dj-
 
Nuclear Family-
 
Let Yourself Go (וידאו לייב רישמי אין קליפ רישמי רק סינגל)
 
Stay The Night
 
Troublemaker
קטגוריות: סקירות אלבומים | תגים: , , , | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: